עֶבֶד נִרְצָע
"עֶבֶד נִרְצָע" הוּא עֶבֶד עִבְרִי שֶׁרוֹצְעִים אֶת אָזְנוֹ, דהיינו עוֹשִׂים בָּהּ חוֹר בְּאֶמְצָעוּת מַרְצֵעַ. כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא מַכְרִיחִים אֶת הָעֶבֶד לַעֲשׂוֹת זֹאת, אֶלָּא עֶבֶד עִבְרִי שֶׁכְּבָר סיים אֶת מִכְסַת שְׁנוֹת עַבְדוּתוֹ וּבְכָל זֹאת הוּא רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת עֶבֶד, מְבִיאִים אוֹתוֹ לְבֵית דִּין וְרוֹצְעִים אֶת אָזְנוֹ. אִם אֵינוֹ רוֹצֶה – הרשות בידו ללכת הַבַּיְתָה וְלֹא יִשָּׁאֵר עֶבֶד.
הַגמרא מביא מַחֲלֹקֶת בשאלה האִם גַּם אֶת אָזְנוֹ שֶׁל עֶבֶד עִבְרִי כֹּהֵן רוֹצְעִים. לכאורה מַדּוּעַ לֹא? מפני בָּרֶגַע שֶׁיִּרְצְעוּ אֶת אָזְנוֹ הוּא יִהְיֶה בַּעַל מוּם וְלֹא יוּכַל עוֹד לַעֲבֹד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וּמָה בְּכָךְ? וּבְכֵן, הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת בספר וַיִּקְרָא פֶּרֶק כ"ה עַל עֶבֶד עִבְרִי: "וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ" - יָשׁוּב בַּחֲזָרָה לַמַּעֲמָד שֶׁהָיָה בּוֹ לִפְנֵי שֶׁנִּמְכַּר לְעֶבֶד, וַהֲרֵי אִם יִהְיֶה בַּעַל מוּם כְּבָר לֹא יָשׁוּב לְאוֹתוֹ מַעֲמָד כִּי לֹא יוּכַל לַעֲבֹד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.
