עִיר הָאֶמֶת
הַגמרא בְּדַף זֶה עוֹסֶק בִּשְׁבַח מִדַּת הָאֱמֶת, ומְסַפֶּר מַעֲשֶׂה בְּאַנְשֵׁי מָקוֹם שֶׁקִּבְּלוּ עַל עַצְמָם שֶׁבְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לֹא יְשַׁקְּרוּ. אוֹתוֹ מָקוֹם נִקְרָא "קֻשְׁטָא" - "אֱמֶת" בַּאֲרָמִית. בְּעִקְּבוֹת נָהֳגָם זָכוּ בְּנֵי אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאִישׁ מֵהֶם לֹא נִפְטַר לִפְנֵי זְמַנּוֹ.
פַּעַם אַחַת הִגִּיעַ לְשָׁם אָדָם שהִתְחַתֵּן עִם בַּת הַמָּקוֹם וְנוֹלְדוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים. יוֹם אֶחָד דָּפְקָה שְׁכֵנָה עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ וּבִקְשָׁה אֶת אִשְׁתּוֹ. מכיוון שאוֹתָהּ שָׁעָה אִשְׁתּוֹ חָפְפָה אֶת רֹאשָׁהּ, הוּא חָשַׁב שֶׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ-אֶרֶץ לְסַפֵּר לַשְּׁכֵנָה מַדּוּעַ אִשְׁתּוֹ אֵינָהּ יְכוֹלָה לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ, וְלָכֵן הוּא שִׁקֵּר וְאָמַר: הִיא אֵינֶנָּה בַּבַּיִת.
לְאַחַר מִכֵּן מֵתוּ שְׁנֵי בָּנָיו שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם. בָּאוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וְאָמְרוּ לוֹ, בְּבַקָּשָׁה עֲבֹר דִּירָה לְמָקוֹם אַחֵר, אֵינֶנּוּ רוֹצִים שֶׁתָּבִיא אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת לְעִירֵנוּ.
