עֲשִׂיַּת מְלָאכוֹת בְּיוֹם טוֹב

באופן עקרוני, כָּל מְלָאכָה שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתָהּ בַּשַּׁבָּת, אָסוּר לַעֲשׂוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב. אַךְ בְּיוֹם טוֹב הַתּוֹרָה הִתִּירָה לַעֲשׂוֹת מְלָאכוֹת מְסֻיָּמוֹת "לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ". כְּלוֹמַר, מְלָאכוֹת שֶׁעוֹשִׂים אוֹתָן כְּדֵי לֶאֱכֹל. לָכֵן, בְּיוֹם טוֹב מֻתָּר לִשְׁחֹט בְּהֵמָה וּלְבַשֵּׁל אוֹתָהּ.

בֵּית הִלֵּל סוֹבְרִים, כִּי מְלָאכוֹת שֶׁהֻתַּר לַעֲשׂוֹת אוֹתָן לְצֹרֶךְ אֲכִילָה, מֻתָּר לַעֲשׂוֹת אוֹתָן גַּם לְצֹרֶךְ דְּבָרִים אֲחֵרִים. לָכֵן, מֵאַחַר שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל אֹכֶל מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד כְּדֵי לֶאֱכֹל אוֹתוֹ, מֻתָּר גַּם לְטַלְטֵל דְּבָרִים אֲחֵרִים בְּיוֹם טוֹב, אִם צְרִיכִים אוֹתָם לְיוֹם טוֹב.

הַגמרא מלמדנו, שֶׁבֵּית הִלֵּל אֵינָם מַתִּירִים לַעֲשוֹת כָּל דָּבָר, אֶלָּא רַק מְלָאכָה שֶׁאֲנָשִׁים רְגִילִים צְרִיכִים אוֹתָהּ. לָכֵן, אָסוּר בְּיוֹם טוֹב לְהַבְעִיר אֵשׁ מִתַּחַת לִבְשָׂמִים כְּדֵי שֶׁיְּבַשְּׂמוּ אֶת הַבְּגָדִים (יַעֲשׂוּ רֵיחַ טוֹב), זאת מִפְּנֵי שֶׁרַק אֲנָשִׁים מְפֻנָּקִים עוֹשִׂים כָּךְ, ואנשים רגילים מן היישוב אינם עושים אותה.

(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי).