סוּגֵי שְׁבוּעוֹת

רְאוּבֵן וְיִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ שֶׁאָסוּר לָהֶם לֶאֱכֹל כִּכַּר לֶחֶם. אַחַר כָּךְ כָּל אֶחָד אָכַל חֲצִי כִּכָּר. רְאוּבֵן לֹא עָבַר עַל אִסּוּר וְאִלּוּ יִשְׂרָאֵל עָבַר עַל אִסּוּר.

 אֵיךְ יִתָּכֵן?

התשובה נעוצה באופן בה הם נשבעו.

רְאוּבֵן הִצְבִּיעַ עַל הַכִּכָּר וְאָמַר: "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכְלֶנּוּ", וְאִלּוּ שִׁמְעוֹן אָמַר: "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל".

מַה הַהֶבְדֵּל?

רְאוּבֵן נִשְׁבַּע "שֶׁלֹּא אֹכְלֶנּוּ", מַשְׁמָע - אֲנִי נִשְׁבָּע שֶׁלֹּא אֹכַל אֶת כָּל הַכִּכָּר, אֲבָל חֵלֶק מִמֶּנּוּ הוּא רַשַּׁאי לֶאֱכֹל. וְאִלּוּ שִׁמְעוֹן נִשְׁבַּע: "שֶׁלֹּא אֹכַל" - מַשְׁמָע שֶׁאָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל אֲפִלּוּ חֵלֶק מִכִּכָּר זֶה.

(מְאוֹרוֹת הַדַּף הַיּוֹמִי / תַּלְמוּד יִשְׂרָאֵלִי)