סִימָנֵי אֲבֵדָה
אנו יוֹדְעִים שֶׁמַּחֲזִירִים אֲבֵדָה בְּאֶמְצָעוּת סִימָנִים. לְמָשָׁל: רְאוּבֵן מָצָא טלפון שֶׁיֵּשׁ עליו סימן בולט ומובהק, וְהוּא מַכְרִיז: "מָצָאתִי טלפון". אִם מוֹפִיעַ אָדָם שֶׁאָבַד לוֹ טלפון, שׁוֹאֵל אוֹתוֹ רְאוּבֵן: "הֲיֵשׁ לְךָ סִימָן?". אִם הַמְאַבֵּד יוֹדֵעַ לוֹמַר מה הסימן המובהק והברור שֶׁיֵּשׁ לו בטלפון, יָכוֹל רְאוּבֵן לְהַחֲזִיר לוֹ אֶת הָטלפון וּלְקַיֵּם מִצְוַת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה.
מִנַּיִן יוֹדְעִים שֶׁאֶפְשָׁר לְהַחֲזִיר לְבַעַל הָאֲבֵדָה אֶת הָאֲבֵדָה עַל פִּי סִימָנִים שֶׁהוּא מוֹסֵר?
הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת לְמוֹצֵא אֲבֵדָה: "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ". מִמִּלִּים אֵלּוּ אָנוּ מְבִינִים שֶׁהַטּוֹעֵן שֶׁהוּא בַּעַל הָאֲבֵדָה צָרִיךְ לִדְרֹשׁ אוֹתָהּ, כְּלוֹמַר: לְהוֹכִיחַ שֶׁהוּא הַבְּעָלִים. הַגמרא מִסְתַּפֶּק אִם כַּוָּנַת הַתּוֹרָה שֶׁעָלָיו לְהָבִיא דַּוְקָא עֵדִים שֶׁהוּא הַבְּעָלִים, אוֹ שֶׁמָּא דַּי בְּסִימָנִים. בְּכָל מִקְרֶה, אוֹמֶר הַגמרא, שגַּם אִם מִן הַתּוֹרָה צָרִיךְ לְהָבִיא דַּוְקָא עֵדִים, הרי חֲזַ"ל תִּקְּנוּ שֶׁמַּסְפִּיק גַּם לִמְסֹר אֶת סִימָנֵי הַחֵפֶץ.
