סִיּוּם מַסֶּכֶת גִּטִּין
דַּף צ' הוּא הַדַּף הָאַחֲרוֹן שֶׁל מַסֶּכֶת גיטין. נְסַכֵּם חֵלֶק מֵהַדְּבָרִים הָעִקָּרִיִּים שֶׁלָּמַדְנוּ בְּמַסֶּכֶת זוֹ.
בִּתְחִלַּת הַמַּסֶּכֶת לָמַדְנוּ עַל דִּין "לִשְׁמָהּ" - אֶת הַגֵּט צָרִיךְ לִכְתֹּב לְשֵׁם הַבַּעַל וּלְשֵׁם הָאִשָּׁה שֶׁמִּתְגָּרְשִׁים בּוֹ.
לָמַדְנוּ גַּם כִּי הַבַּעַל אֵינוֹ חַיָּב לָתֵת לָאִשָּׁה אֶת הַגֵּט בְּעַצְמוֹ אֶלָּא הוּא יָכוֹל לְמַנּוֹת שָׁלִיחַ שֶׁיִּתֵּן לָהּ אֶת הַגֵּט. גַּם הָאִשָּׁה יְכוֹלָה לְמַנּוֹת שָׁלִיחַ שֶׁיְּקַבֵּל אֶת הַגֵּט מִבַּעְלָהּ.
לָמַדְנוּ גַּם שֶׁהַבַּעַל אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל אֶת הַשָּׁלִיחַ אֶלָּא אִם כֵּן הוּא מוֹדִיעַ לוֹ זֹאת בְּאֹפֶן יָשִׁיר.
אַחַר כָּךְ לָמַדְנוּ עַל מְאוֹרְעוֹת חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי, ועַל הַמֻּשָּׂג "עֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִסּוּרִים".
