נדר ושליחות
אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאָדָם יָכוֹל לִנְדֹּר נֶדֶר, וְלֶאֱסֹר עַל עַצְמוֹ לֵהָנוֹת מֵחֵפֶץ מְסֻיָּם. אָדָם גַּם יָכוֹל לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ בְּנֶדֶר, שֶׁהוּא לֹא יֵהָנֶה מֵחֲבֵרוֹ , וּמֵאוֹתוֹ רֶגַע אָסוּר לוֹ לְקַבֵּל כָּל סוּג שֶׁל הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ.
מַעֲשֶׂה בּאדם, שֶׁנָּדַר כִּי לֹא יֵהָנֶה מֵחֲבֵרוֹ. וְהִנֵּה, יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ אותו אדם עִם קָרְבָּן לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְגִלָּה שֶׁחָבֵר שֶׁלּוֹ... עוֹבֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי הוּא הָיָה כֹּהֵן. לֹא יָדַע הנודר הזה מַה לַּעֲשׂוֹת, כִּי עַתָּה הַכֹּהֵן יִקַּח אֶת הַקָּרְבָּן וְיַעֲשֶׂה בּוֹ עֲבוֹדוֹת שׁוֹנוֹת, לְמָשָׁל, יִזְרֹק אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ, יַפְשִׁיט אֶת הָעוֹר שֶׁל הַקָּרְבָּן, וְעוֹד.. הַאִם צָרִיךְ אותו אדם שנדר את הנדר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ הַכֹּהֵן: סְלִיחָה, אבל אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתִּקְרָא לְכֹהֵן אַחֵר, כִּי אַתָּה עוֹשֶׂה עֲבוֹדוֹת בַּקָּרְבָּן שֶׁלִּי, וּבְעֶצֶם אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדוֹת הַלָּלוּ עֲבוּרִי, ויש לי הנאה מזה ?
הַתלמוד אוֹמֶר שֶׁלֹּא, מִפְּנֵי שֶׁאֶת הָעֲבוֹדוֹת הַלָּלוּ הַכֹּהֲנִים אֵינָם עוֹשִׂים בִּשְׁלִיחוּת בַּעַל הַקָּרְבָּן, אֶלָּא הַקָּבָּ"ה הוּא שֶׁשָּׁלַח אוֹתָם לַעֲבֹד בַּקָּרְבָּן. לָכֵן אֵין זֶה נֶחְשָׁב שֶׁהַכֹּהֵן מְבַצֵּעַ עֲבוֹדָה עֲבוּר בַּעַל הַקָּרְבָּן.
