"נִדְרֵי הֲבָאי"- נְדָרִים שֶׁל הַגְזָמָה
ישנו סוּג מסוים שֶׁל נֶדֶר שֶׁאֵינוֹ חָל.
מַעֲשֶׂה בִּרְאוּבֵן שֶׁבְּעֶרֶב חַג הַסֻּכּוֹת הָלַךְ לְשׁוּק אַרְבַּעַת הַמִּינִים. לִפְנֵי שֶׁיָּצָא מֵהַבַּיִת אָמַר לוֹ אָחִיו: "רְאוּבֵן, אַתָּה יוֹצֵא מֻקְדָּם מִדַּי, בְּוַדַּאי יִהְיֶה רֵיק". רְאוּבֵן יָצָא אֶל הַשּׁוּק וּמְצָאוֹ עָמוּס בְּעוֹבְרִים וְשָׁבִים, הַכֹּל חִפְּשׂוּ אַחַר אַרְבַּעַת הַמִּינִים, עָרְכוּ קְנִיּוֹת לַחַג, וְהַצְּפִיפוּת הָיְתָה גְדוֹלָה.
כְּשֶׁחָזַר רְאוּבֵן לְבֵיתוֹ אָמַר לְאָחִיו: "אֵיזוֹ צְפִיפוּת הָיְתָה בַשּׁוּק, מִילְיוֹן אֲנָשִׁים הָיוּ שָׁם". צָחַק אָחִיו וְאָמַר: "מַה פִּתְאֹם!". אָמַר לוֹ רְאוּבֵן: "שְׁמַע נָא אָחִי, אִם לֹא הָיוּ שָׁם מִילְיוֹן אֲנָשִׁים - אֲנִי נוֹדֵר שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יותר קוֹלָה!".
"מֶה עָשִׂיתָ?!" נִזְעַק אָחִיו, "הֵן נָדַרְתָּ נֶדֶר. אַתָּה הֲרֵי יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁבַּשּׁוּק הַזֶּה נִכְנָסִים מִילְיוֹן אֲנָשִׁים, מֶה עָשִׂיתָ?!".
רְאוּבֵן נִבְהַל, הַאִם בֶּאֱמֶת נִדְרוֹ חָל?
הַגמרא אומרת שֶׁלֹּא, זאת מִפְּנֵי שֶׁנְּדָרִים מִסּוּג זֶה מְכֻנִּים "נִדְרֵי הֲבָאי"- נְדָרִים שֶׁל הַגְזָמָה, כִּי גַם רְאוּבֵן וַדַּאי יָדַע שֶׁאֵין מִילְיוֹן אֲנָשִׁים וְכָל מַה שֶּׁהוּא הִתְכַּוֵּן לוֹמַר זֶה שֶׁהָיוּ בַשּׁוּק "הָמוֹן, הָמוֹן", אֲנָשִׁים, אַךְ וַדַּאי לֹא הִתְכַּוֵּן בֶּאֱמֶת לְמִילְיוֹן.
