"מוֹדֶה בְּמִקְצָת" ו"כּוֹפֵר הַכֹּל"
חַיִּים הִלְוָה מָאתַיִם שְׁקָלִים לַחֲבֵרוֹ הַטּוֹב אֵלִי. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ מוֹעֵד הַפֵּרָעוֹן הִתְבָּרֵר שֶׁאֵלִי מִתְחַמֵּק מֵהַתַּשְׁלוּם. לֹא נוֹתְרָה לְחַיִּים בְּרֵרָה אֶלָּא לִתְבֹּעַ אֶת אֵלִי לְבֵית הַדִּין.
הַדַּיָּנִים שָׁאֲלוּ אֶת אֵלִי: הַאִם לָוִיתָ מָאתַיִם שְׁקָלִים מֵחַיִּים? הֵשִׁיב אֵלִי: לָוִיתִי רַק מֵאָה שְׁקָלִים, לֹא מָאתַיִם, וְהִנֵּה אֲנִי מַחֲזִיר לוֹ אֶת מֵאָה הַשְּׁקָלִים שֶׁלּוֹ, בִּכְלָל לֹא הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בָּהֶם.
אָמַר חַיִּים: אִם הוּא מוֹדֶה שֶׁהִלְוֵיתִי לוֹ מֵאָה שְׁקָלִים הֲרֵי הוּא "מוֹדֶה בְּמִקְצָת", מוֹדֶה בְּמִקְצַת הַהַלְוָאָה, וּבְמִקְרֶה כָּזֶה הוּא חַיָּב שְׁבוּעָה עַל הַסְּכוּם שֶׁהוּא טוֹעֵן שֶׁהוּא לֹא לָוָה.
