מַעֲשֵׂה קִנְיָן במִגְרָשׁ
מִגְרָשׁ גָּדוֹל וְנָאֶה הָיָה לִרְאוּבֵן.
בְּיוֹם מִן הַיָּמִים הֶחְלִיט רְאוּבֵן לִמְכֹּר אֶת הַמִּגְרָשׁ, וּלְאַחַר זְמַן מָה נִמְצָא הַקּוֹנֶה הַמַּתְאִים. יָשְׁבוּ רְאוּבֵן וְהַקּוֹנֶה לְסַכֵּם עַל פְּרָטִים שׁוֹנִים שֶׁל הַמְּכִירָה, וְכַאֲשֶׁר הֵם לָחֲצוּ יָדַיִם בְּחֹם וְהֶחְלִיטוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁהָעִסְקָה סְגוּרָה, אָמַר הַקּוֹנֶה: כָּעֵת הִגִּיעַ הַזְּמָן שֶׁאֶקְנֶה אֶת הַמִּגְרָשׁ.
"מַה כַּוָּנָתְךָ שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמָן לִקְנוֹת אֶת הַמִּגְרָשׁ?", לָחֲשָׁה לוֹ אִשְׁתּוֹ. הַקּוֹנֶה הִסְבִּיר לָהּ בְּנַחַת: "אָמְנָם סִכַּמְנוּ עִם הַמּוֹכֵר שֶׁיִּמְכֹּר לָנוּ אֶת הַמִּגְרָשׁ, אֲבָל מַעֲשֵׂה קִנְיָן עוֹד לֹא עָרַכְנוּ".
כֵּיצַד קוֹנִים קַרְקַע? אֶפְשָׁר בְּתַשְׁלוּם כֶּסֶף. אֶפְשָׁר בִּכְתִיבַת שְׁטָר, שֶׁהַמּוֹכֵר נוֹתֵן לַקּוֹנֶה שְׁטָר בּוֹ כָּתוּב כִּי הוּא מָכַר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע. אֶפְשָׁר גַּם עַל יְדֵי "חֶזְקָה" - הַקּוֹנֶה מִשְׁתַּמֵּשׁ בַקַּרְקַע וְעוֹשֵׂה בָּהּ שִׁמּוּשׁ, וְעַל יְדֵי כָךְ הוּא קוֹנֶה אוֹתָהּ.
בְּדַף זֶה לוֹמְדִים כִּי בִּמְקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם רְגִילִים לִמְכֹּר קַרְקָעוֹת רַק בְּאֶמְצָעוּת שְׁטָרוֹת, אִי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת קַרְקָעוֹת בְּקִנְיַן כֶּסֶף.
