מַעֲלַת יוֹם הַכִּפּוּרִים
הַמִּשְׁנָה אוֹמֶרֶת שֶׁהַשָּׂעִיר שֶׁנִּשְׁלַח לַעֲזָאזֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹת שׁוֹנִים.
הגמרא שואל על כך בַּמֶּה מְדֻבָּר: הֵן אִם הַחוֹטֵא עָשָׂה תְּשׁוּבָה, מַדּוּעַ עָלָיו לְהַמְתִּין לְיוֹם הַכִּפּוּרִים? הֲרֵי חוֹטֵא שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה נִמְחָל לוֹ עֲווֹנוֹ מִיָּד, כַּנֶּאֱמַר בַּבָּרַיְתָא: "עָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה - לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִים לוֹ", וְאִלּוּ אִם לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה - לֹא יִמְחֲלוּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בַּפָּסוּק במִשְׁלֵי, "זֶבַח רְשָׁעִים - תּוֹעֵבָה"!
אָמַר על כך רַבִּי זֵירָא: מִשְׁנָה זוֹ הִיא כְּשִׁיטַת רַבִּי שֶׁסּוֹבֵר שֶׁיֵּשׁ מַעֲלָה מְיֻחֶדֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁאֲפִלּוּ חוֹטֵא שֶׁעָבַר עֲבֵרָה וְלֹא שָׁב בִּתְשׁוּבָה, עֲווֹנוֹ נִמְחָל לוֹ.
וּבְכָל זֹאת יֶשְׁנָם חוֹטְאִים שֶׁאֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַל חֶטְאֵיהֶם עַד שֶׁיְּתַקְּנוּ אֶת דַּרְכָּם:
א. כּוֹפֵר.
ב. מִי שֶׁלֹּא עָשָׂה בְּרִית מִילָה.
ג. מִי שֶׁלּוֹמֵד אֶת הַתּוֹרָה מִתּוֹךְ חֻצְפָּה וְעַזּוּת, וְשׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת עַל הַתּוֹרָה בְּגַסּוּת וּבְחֹסֶר כָּבוֹד.
