מַסֶּכֶת גִּטִּין פֶּרֶק א'
שְׁמָהּ שֶׁל מַסֶּכֶת גִּטִּין כְּבָר מְלַמֵּד בַּמֶּה הִיא עוֹסֶקֶת - בְּגֵט. גֵּט הוּא שְׁטָר שֶׁבַּעַל נוֹתֵן לְאִשָּׁה כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַפְסִיק לִהְיוֹת בַּעֲלָהּ.
הַגֵּט אֵינוֹ יָכוֹל לְהִכָּתֵב סְתָם כָּךְ אֶלָּא יֵשׁ דִּינִים רַבִּים וַהֲלָכוֹת רַבּוֹת וּמְפֹרָטוֹת, לְמָשָׁל: עֵדִים צְרִיכִים לַחְתֹּם עַל הַגֵּט; צָרִיךְ לָתֵת אֶת הַגֵּט לָאִשָּׁה בִּפְנֵי עֵדִים; וְעוֹד וָעוֹד.
ישנה הֲלָכָה חֲשׁוּבָה בְּדִינֵי גִּטִּין: הַגֵּט צָרִיךְ לְהִכָּתֵב לְשֵׁם גֵּרוּשִׁין וּלְשֵׁם הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה הַמִּתְגָּרְשִׁים. כְּלוֹמַר: בְּשָׁעָה שֶׁהַסּוֹפֵר כּוֹתֵב אֶת הַגֵּט הוּא צָרִיךְ לְכַוֵּן שֶׁהוּא כּוֹתֵב אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁהַבַּעַל יְגָרֵשׁ בּוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהוּא גַּם צָרִיךְ לְכַוֵּן שֶׁהוּא כּוֹתֵב אוֹתוֹ עֲבוּר אִשָּׁה מְסֻיֶּמֶת. לָכֵן אִם לְמָשָׁל הִגִּיעַ אָדָם בְּשֵׁם רְאוּבֵן וְרוֹצֶה לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ לֵאָה, הַסּוֹפֵר אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: "שְׁמַע, יֵשׁ לִי בְּדִיּוּק גֵּט מוּכָן עִם הַשֵּׁמוֹת הָאֵלֶּה". אִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּגֵט זֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא לֹא נִכְתַּב עֲבוּר הָאִשָּׁה הַזּוֹ.
הֲלָכָה זוֹ מְכֻנָּה "לִשְׁמָהּ" - לְשֵׁם הָאִשָּׁה.
