מַהוּ "נִדּוּי"?

הַתּוֹרָה נָתְנָה לְבָתֵּי הַדִּין תַּפְקִיד וסמכות לִשְׁמור ולשפוט את עַם יִשְׂרָאֵל, ואף נתנה בידם סמכות להעניש. במקרים קיצוניים ונדירים אֶחָד מֵהָעונָשִׁים שֶׁבֵּית דִּין יָכוֹל לְהַטִּיל הוּא "נִדּוּי".

מַהוּ נִדּוּי? בֵּית דִּין מַכְרִיזִים שֶׁהָאִישׁ, שֶׁעָבַר עֲבֵרָה, מְנֻדֶּה. בְּרֶגַע שֶׁהִכְרִיזוּ שֶׁהוּא מְנֻדֶּה, אָסוּר לָשֶׁבֶת בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹתָיו שֶׁל הַמְּנֻדֶּה, אֵין מְצָרְפִים אוֹתוֹ לְמִנְיָן, אֵין מְזַמְּנִים אִתּוֹ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְעוֹד הֲלָכוֹת שׁוֹנוֹת. הַמְּנֻדֶּה עַצְמוֹ צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג כְּאִלּוּ שֶׁהוּא אָבֵל, לְמָשָׁל, אָסוּר לוֹ לְהִסְתַּפֵּר וְאָסוּר לוֹ לְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו.

בְּדַף זֶה לוֹמְדִים למשל כִּי מִי שֶׁמַּחֲזִיק בְּבֵיתוֹ חַיּוֹת שֶׁעֲלוּלוֹת לְהַזִּיק לִבְנֵי אָדָם, ומסרב להוצאים מביתו ולהרחיקם מהציבור, בֵּית דִּין מְנַדִּים אוֹתוֹ עַד שיסלק את החיות הללו.

בהזדמנות זו מלמד אותנו הגמרא כלל שיש להוציא מן הבית דברים שעלולים להזיק-לֹא חַיּוֹת רָעוֹת בִּלְבָד אָסוּר לְהַחֲזִיק בַּבַּיִת, אֶלָּא גַּם חֲפָצִים שֶׁעֲלוּלִים לְהַזִּיק, כְּגוֹן, סֻלָּם רָעוּעַ שֶׁאֲנָשִׁים עֲלוּלִים לְטַפֵּס עָלָיו, לִפֹּל וְלִשְׁבֹּר אֶת עַצְמוֹתֵיהֶם, וכדומה.

(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי).