"מִתְעַסֵּק" בְּשַׁבָּת
אָדָם שעָשָׂה מַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא בִּכְלָל לֹא הִתְכַּוֵּן אֵלָיו, הוּא אֲפִלּוּ לֹא נִקְרָא "שׁוֹגֵג" וְהוּא פָּטוּר אֲפִלּוּ מִקָּרְבַּן חַטָּאת. לְמָשָׁל, אָדָם יוֹשֵׁב בַּחֲצֵרוֹ וְעַל הַקַּרְקַע לְפָנָיו מֻנָּחִים שְׁנֵי אֲבַטִּיחִים. אֲבַטִּיחַ אֶחָד עֲדַיִן מְחֻבָּר לָאֲדָמָה וְהָאֲבַטִּיחַ הַשֵּׁנִי כְּבָר נִתְלַשׁ לִפְנֵי שַׁבָּת, וְהוּא מֻנָּח בֶּחָצֵר סְתָם.
וְהִנֵּה, חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ לֶאֱכֹל אֲבַטִּיחַ לִכְבוֹד שַׁבָּת, וְהוּא הֵרִים אֶת הָאֲבַטִּיחַ שֶׁהָיָה בָּטוּחַ כִּי הוּא תָּלוּשׁ, וּלְחֶרְדָתוֹ הִתְבָּרֵר כִּי אֲבַטִּיחַ זֶה הוּא הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, ולכאורה עָבַר עַל אִסּוּר "קוֹצֵר", שֶׁכֵּן, תְּלִישַׁת צֶמַח מִן הָאֲדָמָה הִיא מְלָאכָה הָאֲסוּרָה בַּשַּׁבָּת.
אֲבָל הַגמרא מלמדנו שלא כן, ושֶׁהוּא לֹא חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת, לְפִי שֶׁהוּא לֹא הִתְכַּוֵּן כְּלָל לִתְלֹשׁ אֶת הָאֲבַטִּיחַ מֵהַקַּרְקַע, אֶלָּא לְהָרִים אֶת הָאֲבַטִּיחַ שֶׁאֵינוֹ מְחֻבָּר לַקַּרְקַע. מַעֲשֶׂה זֶה נִקְרָא בַּגְּמָרָא "מִתְעַסֵּק".
