מִצְוָה וַעֲבֵרָה
ישנן פְּעֻלּוֹת אֲחָדוֹת, שֶׁמִּצַּד אֶחָד עֲשִׂיָּתָן הִיא מִצְוָה אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי עֲשִׂיָּתָן כְּרוּכָה גַּם בַּעֲבֵרָה. הגמרא דן כֵּיצַד יֵשׁ לִנְהֹג בְּכָל מִקְרֶה כָּזֶה.
לְהַקְרִיב קָרְבָּן זוֹ מִצְוָה, אֲבָל הַקְרָבַת קָרְבָּן בַּשַּׁבָּת כְּרוּכָה בְּחִלּוּל שַׁבָּת, בֵּין הַיֶּתֶר מִפְּנֵי שֶׁשְּׁחִיטַת הַקָּרְבָּן הִיא מְלָאכָה (נְטִילַת נְשָׁמָה). הַאִם שׁוֹחֲטִים קָרְבָּנוֹת בַּשַּׁבָּת? הַתּוֹרָה מוֹרָה שֶׁקָּרְבְּנוֹת צִבּוּר קְרֵבִים בַּשַּׁבָּת, וּכְגוֹן קָרְבַּן הַתָּמִיד, קָרְבְּנוֹת מוּסָף, וָעוֹד, אֲבָל קָרְבַּן יָחִיד אֵינוֹ קָרֵב בַּשַּׁבָּת.
דֻּגְמָא נוֹספת: לְנָזִיר אָסוּר לְהִטָּמֵא לְמֵתִים, אֲבָל לְצֹרֶךְ מִצְוַת קְבוּרַת מֵת מִצְוָה - הֻתַּר לוֹ לְהִטָּמֵא.
