מִצְוַת פֵּאָה
התורה מצווה על בַּעַל שָׂדֶה לְהַשְׁאִיר בַּשָּׂדֶה כַּמּוּת מְסֻיֶּמֶת שֶׁל יְבוּל וְלֹא לִקְצֹר אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁעֲנִיִּים יִקְחוּ מִיבוּל זֶה.
לַאֲבִיגְדוֹר הַחַקְלַאי הָיוּ שָׂדוֹת רַבִּים. בְּהַגִּיעַ עֵת הַקָּצִיר הִכְרִיז אֲבִיגְדוֹר טוֹב-הַלֵּב וִירֵא הַשָּׁמַיִם: "כָּל הָעֲנִיִּים, נָא לִזְכֹּר, מָחָר אֲנִי קוֹצֵר אֶת שְׂדוֹתַי וּמַשְׁאִיר לָכֶם "פֵּאָה".
עֲנִיִּים רַבִּים הִגִּיעוּ וּבֵינֵיהֶם בָּלַט יְהוּדִי לָבוּשׁ בַּחֲלִיפָה מְהֻדֶּרֶת. "מַה לְּךָ כָּאן?" שָׁאַל אוֹתוֹ אַחַד הָעֲנִיִּים, וְהוּא הֵשִׁיב: "יֵשׁ לִי שָׁכֵן עָנִי שֶׁנָּפַל לְמִשְׁכָּב, וְהוּא בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לָבוֹא וְלִזְכּוֹת עֲבוּרוֹ בַּפֵּאָה בִּמְקוֹמוֹ".
"צַדִּיק הָאִישׁ הַזֶּה", הִנְהֲנוּ עֲנִיִּים אֲחָדִים לְעַצְמָם, אֲבָל בְּדַף זֶה לוֹמְדִים שֶׁהֶעָשִׁיר אֵינוֹ יָכוֹל לִתְפֹּס "פֵּאָה" עֲבוּר חֲבֵרוֹ הֶעָנִי, מפני שרַק מִי שֶׁיָּכוֹל לִקְנוֹת לְעַצְמוֹ מֵהַתְּבוּאָה יָכוֹל לִקְנוֹת מִמֶּנָּה עֲבוּר חֲבֵרוֹ, וּמֵאַחַר שֶׁמִּ"פֵּאָה" יְכוֹלִים לִזְכּוֹת רַק עֲנִיִּים, אֵין הֶעָשִׁיר יָכוֹל לִזְכּוֹת עֲבוּר חֲבֵרוֹ.
