מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם
בְּדַף זֶה לוֹמְדִים בַּגמרא עַל מַעֲלַת מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם, שֶׁהִיא אַחַת מֵעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
מַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי בְּשֵׁם דָּמָא, שֶׁהִתְגּוֹרֵר בְּאַשְׁקְלוֹן וּבִרְשׁוּתוֹ הָיוּ אַבְנֵי שֹׁהַם הַמַּתְאִימִים לְבֶגֶד הָאֵפוֹד שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. חֲכָמִים בִּקְּשׁוּ לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ אֶת הָאֲבָנִים בִּסְכוּם עָצוּם, אַךְ הָאֲבָנִים הָיוּ נְעוּלִים תַּחַת מַנְעוּל, שֶׁהַמַּפְתֵּחַ שֶׁלּוֹ הָיָה מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ שֶׁל 'נְתִינָה' - אָבִיו שֶׁל דָּמָא. מִפְּנֵי כָּךְ לֹא הִסְכִּים דָּמָא לְהָעִיר אֶת אָבִיו וְהוּא לֹא מָכַר אֶת הָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת.
כְּשָׂכָר עַל כָּךְ שֶׁכִּבֵּד אֶת אָבִיו זָכָה דָּמָא שֶׁכַּעֲבֹר שָׁנָה נוֹלְדָה לוֹ פָּרָה אֲדֻמָּה כָּלִיל. הָיָה זֶה דָּבָר נָדִיר בְּיוֹתֵר. כַּאֲשֶׁר בָּאוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִקְנוֹת אֶת הַפָּרָה הָאֲדֻמָּה, הוּא אָמַר לָהֶם: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתֶּם זְקוּקִים לָהּ בְּיוֹתֵר כְּדֵי לְהַזּוֹת מֵי פָּרָה אֲדֻמָּה עַל טְמֵאֵי מֵת, וְלָכֵן אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבְּאֶפְשָׁרוּתִי לְבַקֵּשׁ מִכֶּם סְכוּם עָצוּם, אַךְ אֵינִי מְבַקֵּשׁ אֶלָּא אֶת הַסְּכוּם שֶׁהִפְסַדְתִּי בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה, כְּשֶׁלֹּא מָכַרְתִּי לָכֶם אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם.
