כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר "רוֹצֶה אָנִי"
בּגמרא מְבֹאָר שֶׁאָדָם הַמְסָרֵב לְהַקְרִיב קָרְבָּן אֲשֶׁר הִתְחַיֵּב בּוֹ, כּוֹפִין אוֹתוֹ עַל כָּךְ עַד שֶׁיֹּאמַר "רוֹצֶה אָנִי", כְּמַאֲמַר הַפָּסוּק בוַיִּקְרָא – "יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ".
לִכְאוֹרָה, אִם חָשׁוּב הוּא רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָדָם, מַה תּוֹעִיל כְּפִיָּתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר "רוֹצֶה אָנִי"?
עונה על כך הרַמְבַּ"ם כִּי רְצוֹנוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל כָּל יְהוּדִי הוּא לְקַיֵּם הַמִּצְווֹת וּלְהִתְרַחֵק מִן הָעֲבֵרוֹת, אֶלָּא, שֶׁיִּצְרוֹ תּוֹקְפוֹ וּמַחְדִּיר לְקִרְבּוֹ רְצוֹנוֹת הֲפוּכִים. וּמִשֶּׁהֻכָּה הַיֵּצֶר הָרָע וְתַשׁ כֹּחוֹ, חוֹזֵר וְנֵעוֹר הָרָצוֹן הַפְּנִימִי לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹת ה'.
