כִּנּוֹר דָּוִד
בְּדֶרֶךְ כְּלָל מְלָכִים הָיוּ קָמִים מְאֻחָר, אולם דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה נוֹהֵג לָקוּם כְּבָר בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה.
כֵּיצַד יָדַע דָּוִד הַמֶּלֶךְ מָתַי חֲצוֹת הַלַּיְלָה בְּדִיּוּק?
הַגמרא מְסַפֶּר, שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶך תָּלָה כִּנּוֹר מֵעַל מִטָּתוֹ, וּבְהַגִּיעַ שְׁעַת חֲצוֹת, רוּחַ שֶׁנָּשְׁבָה מִכִּוּוּן צָפוֹן נִעְנְעָה אֶת מֵיתְרֵי הַכִּנּוֹר, אוֹ אָז, הִשְׁמִיעַ הַכִּנֹּור קוֹלוֹת נְגִינָה, וְדָוִד הַמֶּלֶך יָדַע שֶׁשְּׁעַת חֲצוֹת הַלַּיְלָה הִגִּיעָה.
דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה עַד שֶׁהִגִּיעַ עֲלוֹת הַשַּׁחַר. בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר כְּבָר הָיוּ יָדָיו עֲמוּסוֹת בַּעֲבוֹדָה, כִּי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הִשְׁכִּימוּ לְפִתְחוֹ, וְהֵבִיאוּ לְהַכְרָעָתוֹ שְׁאֵלוֹת בְּעִנְיְנֵי צִבּוּר.
