כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ
בַּסֻּגְיוֹת הַנִּלְמָדוֹת בְּדַף זֶה הַגמרא עוֹסֶק רַבּוֹת בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
הָעָם צָרִיךְ לְכַבֵּד אֶת הַמֶּלֶךְ כָּבוֹד רַב וְעוֹמְדִים לְפָנָיו בְּאֵימָה וְבְיִרְאָה.
אָסוּר לִרְכֹּב עַל סוּסוֹ, לָשֶׁבֶת עַל כִּסְאוֹ, לַחֲבֹשׁ אֶת כִּתְרוֹ אוֹ לְהַחְזִיק אֶת שַׁרְבִיטוֹ.
עַל הַמֶּלֶךְ לְהַקְפִּיד שֶׁשְּׂעַר רֹאשׁוֹ יִהְיֶה נָאֶה וּלְשֵׁם כָּךְ הוּא מִסְתַּפֵּר בְּתִסְפֹּרֶת מְיֻחֶדֶת כָּל יוֹם וָיוֹם, כְּמוֹ כֵן הוּא לוֹבֵשׁ בְּגָדִים מְפֹאָרִים וְיוֹשֵׁב בְּאַרְמוֹנוֹ כְּשֶׁכֶּתֶר מַלְכוּת לְרֹאשׁוֹ.
אֵין אָדָם נִכְנָס לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְלֹא קַבָּלַת רְשׁוּת - וְאִם הַמֶּלֶךְ קוֹרֵא לְמִישֶׁהוּ הוּא מְחֻיָּב לְהִתְיַצֵּב לְפָנָיו. בְּעֵת שֶׁנִּכְנָס אָדָם אֶל הַמֶּלֶךְ עָלָיו לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ וַאֲפִלּוּ נָבִיא מְצֻוֶּה לִנְהֹג כָּךְ.
בְּעֵת שֶׁאָדָם נִמְצָא אֵצֶל הַמֶּלֶךְ הוּא עוֹמֵד וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב, לְמַעֵט כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד לִכְבוֹדוֹ. הַמֶּלֶךְ מְצֻוֶּה גַּם לְכַבֵּד תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וּבְעֵת שֶׁהֵם נִצָּבִים לְפָנָיו - עָלָיו לְהוֹרוֹת לָהֶם לָשֶׁבֶת.
