יָ"ד שָׁחַ"ט דָּ"ם
בַּתּוֹרָה כָּתוּב שֶׁמַּאֲכָלִים מְקַבְּלִים טֻמְאָה, אולם יש לסייג ולומר כִּי רַק פְּרִי שֶׁנִּרְטַב בְּמַיִם אַחֲרֵי שֶׁנִתְלַשׁ מִן הָעֵץ יָכוֹל לְקַבֵּל טֻמְאָה.
חֲכָמִים לָמְדוּ מִפְּסוּקֵי הַתּוֹרָה, כִּי כְּדֵי שֶׁמַּאֲכָל יִהְיֶה מְסֻגָּל לְקַבֵּל טֻמְאָה, צָרִיךְ שֶׁפַּעַם אַחַת יִגְּעוּ בּוֹ מַיִם. אַחֲרֵי כֵן הוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה אִם הוּא נוֹגֵעַ בְּדָבָר טָמֵא, אֲפִלּוּ שֶׁכְּבָר הִתְיַבֵּשׁ. אַחֲרֵי שֶׁדְּבַר הַמַּאֲכָל נָגַע בַּמַּיִם הוּא "הֻכְשַׁר" לְקַבָּלַת טֻמְאָה, הוּא "כָּשֵׁר" (מוּכָן) לְקַבֵּל טֻמְאָה.
לקבלת הטומאה הזו יש תנאי- רַק אִם בַּעַל הַמַּאֲכָל מְרֻצֶּה מִכָּךְ שֶׁהַמַּאֲכָל נִרְטַב, הוּא מֻכְשָׁר לְקַבֵּל טֻמְאָה. אֲבָל אִם הוּא אֵינוֹ מְרֻצֶּה הַמַּאֲכָל לֹא הְכְשַׁר כְּלָל.
בְּאֵיזֶה מַשְׁקֶה צָרִיךְ הַמַּאֲכָל לִנְגֹּעַ כְּדֵי לִהְיוֹת "מֻכְשָׁר" לְקַבָּלַת טֻמְאָה? בכל אחד משִׁבְעָת המַשְׁקִים, שֶׁהֵם: יַיִן. דְּבַשׁ. שֶׁמֶן. חָלָב. טַל. דָּם. מַיִם. יֵשׁ סִימָן לִזְכֹּר אֶת שִׁבְעַת הַמַּשְׁקִים: יָ"ד שָׁחַ"ט דָּ"ם.
