יַיִן לָבָן וְיַיִן אָדֹם
כאשר אדם שּׁוֹתֶה יַיִן, הוא מְבָרֵךְ עליו "בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן".
אִם אַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ לו יַיִן אַחֵר מְשֻׁבָּח, עָלָיו לְבָרֵךְ "בָּרוּךְ… הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב", [וּבִתְנַאי שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ חָבֵר , כי לְבַד אֵין מְבָרְכִים בְּרָכָה זוֹ].
יֶשְׁנָהּ הֲלָכָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁמִּי שֶׁשָּׁתָה יַיִן אָדֹם וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ לְפָנָיו יַיִן לָבָן, מְבָרֵךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב גַם אִם הַיַּיִן הַלָּבָן גָּרוּעַ יוֹתֵר מִן הַיַּיִן הָאָדֹם. מַדּוּעַ? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ מַעֲלָה מְיֻחֶדֶת בַּיַּיִן הַלָּבָן שֶׁהוּא בָּרִיא יוֹתֵר. עם זאת, חלק מפוסקי ההלכה קבעו כי עָדִיף לַעֲשׂוֹת קִדּוּשׁ עַל יַיִן אָדֹם.
