טִפּוֹת שֶׁמֶן

בְּיָמִים עָבָרוּ הָיוּ שֶׁמָּכְרוּ שֶׁמֶן בְּאֹפֶן זֶה: הַקּוֹנֶה הֵבִיא מִבֵּיתוֹ כְּלִי וְהַמּוֹכֵר שָׁפַךְ לְתוֹכוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן. מֵאַחַר שֶׁהַשֶּׁמֶן סָמִיךְ, נוֹתָרוֹת תָּמִיד שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל שֶׁמֶן בַּדְּפָנוֹת וּבַקַּרְקָעִית שֶׁל הַכְּלִי שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצַק הַמּוֹכֵר שֶׁמֶן, וְלָכֵן הוֹרוּ חֲזַ"ל כִּי אַחֲרֵי שְׁפִיכַת הַשֶּׁמֶן עַל הַמּוֹכֵר לְהַחְזִיק אֶת הַכְּלִי עַד שֶׁתִּטֹּפְנָה לְפָחוֹת שָׁלֹשׁ טִפּוֹת שֶׁמֶן נוֹסָפוֹת, כְּדֵי שֶׁהַקּוֹנֶה לֹא יַפְסִיד.

בַּמִּשְׁנָה לוֹמְדִים כִּי לְשִׁיטַת חֲכָמִים חֲזַ"ל פָּטְרוּ מִכָּךְ אֶת הַחֶנְוָנִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָסוּק מְאֹד וְאֵין לוֹ פְּנַאי לַעֲמֹד עִם הַכֵּלִים וּלְטַפְטֵף שֶׁמֶן לַלָּקוֹחוֹת. רַק אִם הַמּוֹכֵר אֵינוֹ בַּעַל חֲנוּת, כְּגוֹן שֶׁמָּכַר שֶׁמֶן בְּמִקְרֶה, הוּא חַיָּב בְּכָךְ.

רַבִּי יְהוּדָה חוֹלֵק וְאוֹמֵר שֶׁפָּטְרוּ מִכָּךְ אֶת הַחֶנְוָנִי רַק בְּעֶרֶב שַׁבָּת לִקְרַאת עֶרֶב שֶׁזְּמַנּוֹ דָּחוּק מְאֹד.

(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי)