טְבִיעוּת עַיִן
אָדָם שרָצָה לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ מִנָּה אֶת רַבָּה בַּר בַּר חָנָה כְּשָׁלִיחַ לְהָבִיא אֶת הַגֵּט לְאִשְׁתּוֹ. לְאַכְזָבָתוֹ הָרַבָּה הַגֵּט נֶאֱבַד לוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וּלְשִׂמְחָתוֹ הָרַבָּה הַחֲכָמִים שֶׁבְּבֵית הַמִּדְרָשׁ מָצְאוּ אֶת הַגֵּט וְהוּא בִּקֵּשׁ מֵהֶם לְהַחֲזִירוֹ לוֹ.
אָמַר לָהֶם רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: אֲנִי יָכוֹל לִמְסֹר לָכֶם סִימָנִים שֶׁיֵּשׁ לִי בַּגֵּט וְעַל יָדָם אוֹכִיחַ לָכֶם שֶׁהַגֵּט הַזֶּה הָיָה אֶצְלִי. זֹאת, וָעוֹד: גַּם אִם לֹא הָיוּ לִי סִימָנִים בַּגֵּט, הֱיִיתֶם צְרִיכִים לְהַחֲזִיר לִי אוֹתוֹ אִם אֲנִי מַכִּיר אֶת הַגֵּט בִּטְבִיעוּת עַיִן. כְּלוֹמַר: אֲנִי מַכִּיר אֶת הַגֵּט שֶׁהוּא שֶׁלִּי, גַּם בְּלִי סִימָן.
לְמִי מַאֲמִינִים בִּטְבִיעוּת עַיִן? רַק לְתַלְמִיד חָכָם ולאדם הידוע ומוכר כאמין מאד שֶׁבְּטוּחִים שֶׁאֵינוֹ מְשַׁקֵּר. למי שאינם כאלה מוֹסְרִים חֲפָצִים רַק אִם הֵם מוֹסְרִים סִימָנִים עַל הַחֵפֶץ.
