חֹמֶץ ויַיִן
מַהוּ חֹמֶץ?
כִּמְעַט בְּכָל מַשְׁקֶה הַמֵּכִיל כֹּהֶל, כְּמוֹ יַיִן אוֹ בִּירָה, עָלוּל לְהִתְרַחֵשׁ תַּהֲלִיךְ הַגּוֹרֵם לְהַחְמָצַת הַמַּשְׁקֶה, וְהוּא הוֹפֵךְ לחָמוּץ בִּמְיֻחָד. מְעַנְיֵן לָדַעַת שֶׁלִּפְנֵי כְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנִים גִּלּוּ שֶׁתַּהֲלִיךְ זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי חַיְדַקִּים.
בַּתּוֹרָה וּבגמרא כְּשֶׁמֻּזְכָּר חֹמֶץ - הַכַּוָּנָה היא לְיַיִן שֶׁהֶחְמִיץ.
בּגמרא מביאים את המקרה הבא: מָכַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ חָבִית יַיִן וְאַחַר כָּךְ הִתְבָּרֵר שֶׁזּוֹ חָבִית חֹמֶץ, אוֹ לְהֵפֶךְ: מָכַר חֹמֶץ וְהִתְבָּרֵר שֶׁאֵרְעָה טָעוּת וְאֵין בָּהּ אֶלָּא יַיִן - הַמִּקָּח בָּטֵל, מפני שלְעִנְיַן מִקָּח וּמִמְכָּר חֹמֶץ וְיַיִן נֶחְשָׁבִים דְּבָרִים שׁוֹנִים.
ומָה הַדִּין אִם אָדָם נָטַל חָבִית חֹמֶץ וְהִפְרִישׁ אוֹתָהּ תְּרוּמָה עַל חָבִיּוֹת יַיִן ? יֵשׁ מִן הַתַּנָּאִים הָאוֹמְרִים שֶׁהַפְרָשָׁתוֹ בְּטֵלָה כִּי חֹמֶץ וְיַיִן הֵם מִינִים שׁוֹנִים וְאִי אֶפְשָׁר לְהַפְרִישׁ מִזֶּה עַל זֶה.
