"וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ"
מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהִתְחַיֵּב מַלְקוֹת בְּבֵית דִּין. כאשר קָשְׁרוּ אוֹתוֹ לָעַמּוּד וְהִתְכּוֹנְנוּ לָתֵת לוֹ מַלְקוֹת, הוּא גִּלָּה שֶׁהַקְּשָׁרִים קְצָת רוֹפְפִים, הִצְלִיחַ לְשַׁחְרֵר אוֹתָם בְּלִי שֶׁיָּשִׂימוּ לֵב, וּבְרֶגַע אֶחָד הִתִּיר אֶת הַחֲבָלִים מֵעָלָיו וְהִתְחִיל לָרוּץ כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ.
שְׁלִיחַ בֵּית הַדִּין רָצָה לָרוּץ אַחֲרָיו, לִתְפֹּס אוֹתוֹ, אַךְ הַדַּיָּנִים הוֹרוּ לוֹ: עֲצֹר, אַל תִּתְפֹּס אוֹתוֹ, הוּא פָּטוּר מִמַּלְקוֹת!
הֲלָכָה זוֹ אוֹמֵר שְׁמוּאֵל בְּדַף זֶה, וְהִיא נִלְמֶדֶת מֵהוֹרָאַת הַתּוֹרָה עַל עֹנֶשׁ מַלְקוֹת: "וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ" - מִלְּשׁוֹן קָלוֹן. כְּלוֹמַר: אָחִיךָ יִתְבַּיֵּשׁ מֵהַמַּלְקוֹת שֶׁהוּא יְקַבֵּל. אולם אִם כְּבָר נִגְרְמָה לוֹ בּוּשָׁה, בְּכָךְ שֶׁנִּקְשַׁר לָעַמּוּד וּבָרַח כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ, הוּא נִפְטַר מֵעֹנֶשׁ הַמַּלְקוֹת.
