התחלת מסכת נדרים
לוֹמְדֵי מַסֶּכֶת נְדָרִים מְגַלִּים כִּי לְשׁון התלמוד בבלי בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים שׁוֹנָה מִן הַלָּשׁוֹן שֶׁל יֶתֶר הַמַּסֶּכְתּוֹת שֶׁבַּשַּׁ"ס. כָּךְ לְמָשָׁל בְּדַף זֶה הַגמרא מציגה סָפֵק שֶׁלֹּא הֻכְרַע וְלֹא יָדְעוּ כֵיצַד לִפְסֹק בּוֹ, והגמרא משתמשה במילה "תִּיבָּעֵי". בְּכָל הַשַּׁ"ס כְּשֶׁיֵּשׁ סָפֵק שֶׁאֵין לוֹ הַכְרָעָה, הַתלמוד בבלי משתמש במילה "תֵּיקוֹ" - תִּשְׁבִּי יְתָרֵץ קֻשְׁיוֹת וּבְעָיוֹת, וְאִלּוּ בְמַסֶּכֶת נְדָרִים הוא אומר "תִּיבָּעֵי" - נִשְׁאַרְנוּ עִם בְּעָיָה.
מַה הַסִּבָּה?
בְּסִפְרֵי הַגְּאוֹנִים כָּתוּב, כִּי בִתְקוּפָתָם לֹא לָמְדוּ בְּבָבֶל אֶת מַסֶּכֶת נְדָרִים, מִפְּנֵי סִבּוֹת שׁוֹנוֹת. רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לָמְדוּ מַסֶּכֶת נְדָרִים. בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֻבַּר "הַתַּלְמוּד הַיְרוּשַׁלְמִי" וּבְבָבֶל חֻבַּר הַ"תַּלְמוּד הַבַּבְלִי". לְאַחַר שָׁנִים גַּם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵחֵלּוּ לַעֲסֹק בְּלִמּוּד הַתַּלְמוּד הַבַּבְלִי וְכָךְ יָצָא שֶׁאֶת מַסֶּכֶת נְדָרִים שֶׁבַּתַּלְמוּד הַבַּבְלִי לָמְדוּ רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלָכֵן הַרְבֵּה לְשׁוֹנוֹת בְּמַסֶּכֶת זוֹ דּוֹמִים לִלְשׁוֹן הַתַּלְמוּד הַיְרוּשַׁלְמִי, כִּי סִפְרֵי מַסֶּכֶת נְדָרִים שֶׁהוּפְצוּ נִכְתְּבוּ כְּפִי לְשׁוֹנָם שֶׁל בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
