העיסוק בצורכי ציבור באמונה
פְּעָמִים רַבּוֹת מוּבָאוֹת בַּתַּלְמוּד הַבַּבְלִי מֵימְרוֹת וַהֲלָכוֹת שֶׁנִּשְׁלְחוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כַּאֲשֶׁר הָיוּ תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים בְּבָבֶל לוֹמְדִים שְׁמוּעוֹת אֵלּוּ, פָּתְחוּ וְאָמְרוּ: "שָׁלְחוּ מִתָּם" - שָׁלְחוּ מִשָּׁם, מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין נֶאֱמַר שֶׁבַּעַל כָּל הַשְּׁמוּעוֹת הַלָּלוּ הוּא רַבִּי אֶלְעָזָר. בְּאַחַת הַשְּׁמוּעוֹת הַלָּלוּ אוֹמֵר רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁטּוֹב לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בַּחֲבוּרָה, כִּי כַּאֲשֶׁר רַבִּים לוֹמְדִים יַחַד מִתְבָּרְרִים הַדְּבָרִים הֵיטֵב.
רַבִּי אֶלְעָזָר קִבֵּל עַל עַצְמוֹ מִנּוּי שֶׁל פַּרְנָס - עָלָיו הֻטַּל לְפַרְנֵס עֲנִיִּים מִכַּסְפֵּי צְדָקָה. בְּתַלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי מְסֻפָּר שֶׁפַּעַם אַחַת נוֹדַע לְרַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁאַחֲרֵי שֶׁהָעֲנִיִּים אָכְלוּ וְשָׁתוּ מִסְּעֻדָּה שֶׁהוּא הֵכִין עֲבוּרָם, הֵם חֵרְפוּהוּ וְגִדְּפוּהוּ. בִּמְקוֹם לְהִצְטַעֵר הוּא שָׂמַח, וְכָךְ אָמַר: עַכְשָׁיו אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲקַבֵּל שָׂכָר טוֹב עַל פָּעֳלִי, שֶׁכֵּן, בִּידֵי אָדָם לֹא קִבַּלְתִּי שָׂכָר, אֶלָּא חֵרוּפִים וְגִדּוּפִים. הַגמרא מְסַפֶּר זֹאת כְּדֵי לְלַמֵּד שֶׁאִם אָדָם עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה טוֹב וּבִתְמוּרָה הוּא מְקַבֵּל חֵרוּפִים וְגִדּוּפִים, אַל לוֹ לְהִתְיָאֵשׁ, אלא אַדְּרַבָּה, כָּךְ מֻבְטָח לוֹ שָׂכָר גָּדוֹל יוֹתֵר.
כְּשֶׁנִּפְטַר רַבִּי יוֹחָנָן הֻחְלַט לְמַנּוֹת אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר לְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ בְּרָאשׁוּת יְשִׁיבַת טְבֶרְיָה, אוּלָם הוּא זָכָה לְשַׁמֵּשׁ בְּתַפְקִיד זֶה תְּקוּפָה קְצָרָה בִּלְבַד כִּי הוּא נִפְטַר חודָשִׁים סְפוּרִים בִּלְבַד אַחֲרֵי רַבִּי יוֹחָנָן.
