הנאת הַבֵּן מנכסי אָבִיו
מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי זָקֵן שֶׁהָיוּ לוֹ נְכָסִים רַבִּים, אַךְ נַחַת בְּחַיָּיו הוּא לֹא רָאָה, מִפְּנֵי שֶׁבְּנוֹ הַיָּחִיד לֹא הָלַךְ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְהֵסֵב לְאָבִיו צַעַר רַב.
יוֹם אֶחָד עָמַד הָאָב הַזָּקֵן וְנָדַר נֶדֶר: "אֲנִי אוֹסֵר אֶת נְכָסַי עַל בְּנִי שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מֵהֶם"!
כַּמּוּבָן שֶׁאָסוּר לַבֵּן לֵהָנוֹת מִן הַנְּכָסִים.
כַּעֲבֹר שָׁנִים אֲחָדוֹת נִפְטַר הָאָב הַזָּקֵן וְהַבֵּן יָרַשׁ אֶת כָּל הַנְּכָסִים, אַךְ עָלֵינוּ לְבָרֵר הַאִם מֻתָּר לוֹ לֵהָנוֹת מֵהֶם.
וּבְכֵן, תָּלוּי. אִם הָאָב הַזָּקֵן אָמַר: "כָּל עוֹד הַנְּכָסִים שַׁיָּכִים לִי אָסוּר לְךָ לֵהָנוֹת מֵהֶם" - לְאַחַר מוֹתוֹ מוּתָּר לַבֵּן לֵהָנוֹת מֵהֶם, כִּי כָּעֵת הַנְּכָסִים כְּבָר אֵינָם שַׁיָּכִים לָאָב.
אוּלָם, אִם הָאָב אָמַר: "אֲנִי אוֹסֵר עָלֶיךָ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּנְּכָסִים גַּם אַחֲרֵי מוֹתִי", אָסוּר לַבֵּן לֵהָנוֹת מֵהֶם לְעוֹלָם.
