הגט שהונח בידו של העבד
בַּעַל הָרוֹצֶה לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, צָרִיךְ לָתֵת אֶת הַגֵּט לְיָדָהּ, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תוֹרָה "וְנָתַן בְּיָדָהּ". אוּלָם, אֶפְשָׁר גַּם לָתֵת אֶת הַגֵּט לְתוֹךְ הֶחָצֵר שֶׁל הָאִשָּׁה כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לְיַד הֶחָצֵר וְשׁוֹמֶרֶת עָלֶיהָ, וַהֲרֵי זֶה נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ נָתַן אֶת הַגֵּט לְתוֹךְ יָדָהּ.
מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהָיָה בְּדַרְכּוֹ לָתֵת גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, וְהִנֵּה הוּא רָאָה אֶת הָעֶבֶד שֶׁל אִשְׁתּוֹ בְּצַד הַדֶּרֶךְ וְאִשְׁתּוֹ נִמְצֵאת לְיָדוֹ. הֶחְלִיט הַבַּעַל: לָמָּה לִי לְהַנִּיחַ אֶת הַגֵּט בֶּחָצֵר שֶׁלָּהּ? אַנִּיחֶנּוּ בְּתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל הָעֶבֶד.
כְּשֶׁהִגִּיעַ הַמִּקְרֶה לְבֵית הַדִּין, הֵם חָקְרוּ ושאלו הַאִם הָעֶבֶד יָשַׁן וְהָיָה קָשׁוּר בַּחֲבָלִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
הַבַּעַל שָׁאַל: מַה זֶּה מְשַׁנֶּה?
וְהַדַּיָּנִים הִסְבִּירוּ לוֹ: אִם הָעֶבֶד קָשׁוּר, הוּא אָכֵן כְּמוֹ חָצֵר שֶׁל הָאִשָּׁה וּכְשֶׁמַּנִּיחִים אֶת הַגֵּט בְּיָדוֹ, הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ הִנִּיחוּהוּ בֶּחָצֵר שֶׁלָּהּ. אֲבָל כְּשֶׁהָעֶבֶד מְשֻׁחְרָר הוּא יָכוֹל לָזוּז, וְאֵין הוּא דּוֹמֶה לְחָצֵר רְגִילָה שֶׁאֵינָהּ זָזָה וְאֵינָהּ הוֹלֶכֶת.
