האחריות על שמירת החפצים בחצר
סַבָּא חֲנַנְאֵל הָיָה יוֹצֵא לַשּׁוּק בְּכָל יוֹם חֲמִישִׁי, עוֹבֵר מִדּוּכָן לְדוּכָן וְקוֹנֶה פֵּרוֹת וִירָקוֹת, בָּשָׂר וְדָגִים לִכְבוֹד שַׁבָּת, וְגַם עַל דּוּכָנֵי הַמַּמְתַּקִּים לֹא דִּלֵּג כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אֶת נְכָדָיו הָאֲהוּבִים.
הַסַּבָּא הִתְקַשָּׁה לִסְחֹב אֶת כָּל הַקְּנִיּוֹת בְּכָל הַשּׁוּק, וְלָכֵן הוּא סִכֵּם עִם בַּעַל חָצֵר סְמוּכָה לַשּׁוּק, כִּי מִדֵּי פַּעַם הוּא יַנִּיחַ בָּהּ אֶת סַלָּיו. כַּאֲשֶׁר הַסַּבָּא סִיֵּם אֶת הַקְּנִיּוֹת הוּא הָיָה אוֹסֵף אֶת כָּל הַסַּלִּים, וּפוֹנֶה לְתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס.
בְּאַחַד הַיָּמִים הִגִּיעַ סַבָּא חֲנַנְאֵל אֶל הֶחָצֵר וְגִלָּה כִּי עֵז הַשַּׁיֶּכֶת לְבַעַל הֶחָצֵר אָכְלָה אֶת כָּל הַתַּפּוּזִים שֶׁהוּא הִנִּיחַ. חָשַׁב לְעַצְמוֹ סַבָּא חֲנַנְאֵל: "הֲרֵי בַּעַל הֶחָצֵר יוֹדֵעַ שֶׁבְּכָל יוֹם חֲמִישִׁי אֲנִי מַנִּיחַ סַלִּים בַּחֲצֵרוֹ, פַּעַם בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ רְשׁוּת לְכָךְ וְהוּא הִסְכִּים. אֵלֵךְ, אֵפוֹא, וַאֲבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְשַׁלֵּם לִי אֶת מְחִיר הַתַּפּוּזִים, כִּי אִם הוּא נָתַן לִי רְשׁוּת לְהַנִּיחַ אֶת הַסַּלִּים בַּחֲצֵרוֹ, הָיָה עָלָיו לִשְׁמֹר עַל הָעֵז".
פָּנָה סַבָּא חֲנַנְאֵל אֶל בַּעַל הֶחָצֵר וְזֶה הֵשִׁיב לוֹ: לָמַדְנוּ בְּמַסֶּכֶת בָּבָא קַמָּא, דַּף מ"ז, שֶׁלְּדַעַת רַבִּי (וְכָךְ נִפְסַק לַהֲלָכָה), גם אִם אֲנִי מַרְשֶׁה לְךָ לְהַכְנִיס דְּבָרִים לַחֲצֵרִי, עדיין אֵינִי חַיָּב לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם. רַק אִם אָמַרְתִּי לְךָ "הַכְנֵס אוֹתָם וַאֲנִי אַחֲרַאי עֲלֵיהֶם", אֲנִי מִתְחַיֵּב בִּשְׁמִירָתָם, אבל אם לא אמרתי ממש שאני אחראי, הרי איני אַחֲרַאי עֲלֵיהֶם.
