הָפַּרְדֵּס והפירות בשנת השמיטה
הנה לפניכם מקרה מעניין: ראובן נָּדַר נֶדֶר כִּי כָּל חַיָּיו לֹא יֵהָנֶה מֵהַנְּכָסִים וּמֵהַחֲפָצִים שֶׁל חֲבֵרוֹ שמעון. וּבֶאֱמֶת בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת הוּא קִיֵּם אֶת נִדְרוֹ כְּמִצְוַת הַתּוֹרָה.
וְהִנֵּה, הִגִּיעָה שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה ושמעון רָאָה שֶׁחִיּוּךְ רָחָב מִתְפַשֵּׁט עַל פָּנָיו שֶׁל ראובן. שְׁאֵלוֹ שמעון: "מַדּוּעַ אַתָּה כֹּה שָׂמֵחַ?", הֵשִׁיב ראובן: "בִּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֵם הֶפְקֵר, וְאוּכַל לְהִכָּנֵס לַפַּרְדֵּס שֶׁלְּךָ וְלֶאֱכֹל פֵּרוֹת, שֶׁהֲרֵי הַפֵּרוֹת אֵינָם שֶׁלְּךָ!". אָמַר לוֹ שמעון: "אֱמֶת הִיא שֶׁהַפֵּרוֹת שֶׁלִּי הֶפְקֵר, אֲבָל לַשֶּׁטַח שֶׁלִּי אֵינֶנִּי מַרְשֶׁה לְךָ לְהִכָּנֵס!".
בָּעֶרֶב הָלְכוּ הַשְּׁנַיִם לְשִׁעוּר "הַדַּף הַיּוֹמִי" וְלָמְדוּ כִּי בַּעַל הַקַּרְקַע אֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱסֹר עַל אֲנָשִׁים לְהִכָּנֵס לַקַּרְקַע שֶׁלּוֹ לִקְטֹף פֵּרוֹת שְׁמִטָּה. ראובן שָׂמַח מְאֹד, אַךְ כְּשֶׁמַּגִּיד הַשִּׁעוּר הִמְשִׁיךְ לִלְמֹד בתלמוד הוּא כְּבָר לֹא שָׂמַח. בְּדַף זֶה הֵם לָמְדוּ כִּי חֲכָמִים אָסְרוּ עַל ראובן לְהִכָּנֵס לְפַרְדֵּסוֹ שֶׁל שמעון מפני שהֵם חָשְׁשׁוּ שֶׁמָּא אַחֲרֵי שֶׁראובן יִכָּנֵס לַפַּרְדֵּס כְּדֵי לָקַחַת פֵּרוֹת, הוּא יִשְׁהֶה (יִשָּׁאֵר) בַּפַּרְדֵּס עוֹד קְצָת זְמַן, וּבְכָךְ הוּא יַעֲבֹר עַל נִדְרוֹ, שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לוֹ לְהִכָּנֵס לַפַּרְדֵּס רַק כְּדֵי לָקַחַת פֵּרוֹת, אֲבָל אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהִשָּׁאֵר בּוֹ לַהֲנָאָתוֹ.(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי).
