הָעֶבֶד שֶׁעָלָה לַתּוֹרָה
בַּדַּף הַקּוֹדֵם לָמַדְנוּ כִּי אָדוֹן שֶׁהִפְקִיר אֶת עַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי, הוּא בְּעֶצֶם מְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ מֵעֲבוֹדָה.
בְּדַף זֶה לוֹמְדִים כִּי לֹא רַק אָדוֹן שֶׁמַּפְקִיר אֶת עַבְדּוֹ צָרִיךְ לָתֵת לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר, אֶלָּא גַּם בַּמִּקְרִים הַבָּאִים:
אִם הָאָדוֹן מַנִּיחַ תְּפִלִּין לְעַבְדּוֹ - הוּא חַיָּב לָתֵת לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר.
מַדּוּעַ? כִּי הֲרֵי עֲבָדִים כְּנַעֲנִים חַיָּבִים רַק בְּמִצְווֹת שֶׁנָּשִׁים חַיָּבוֹת בָּהֶן. הַאִם אִשָּׁה חַיֶּבֶת בְּמִצְוַת תְּפִלִּין? לֹא! לָכֵן, אִם אָנוּ רוֹאִים שֶׁהָאָדוֹן מַנִּיחַ תְּפִלִּין לְעַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי, הֲרֵי זֶה סִימָן שֶׁהוּא שִׁחְרֵר אוֹתוֹ, עַתָּה חַיָּב הָאָדוֹן לָתֵת לָעֶבֶד שְׁטַר שִׁחְרוּר.
מִקְרֶה נוֹסָף: אִם הָאָדוֹן הֶעֱלָה אֶת הָעֶבֶד לַתּוֹרָה לִקְרֹא שׁלשה פְּסוּקִים. גַּם אָדוֹן זֶה מַרְאֶה בְּכָךְ שֶׁהוּא שִׁחְרֵר אֶת עַבְדּוֹ וְהוּא חַיָּב לָתֵת לוֹ גֵּט.
