הָעֵץ הַזָּקֵן עִם הֶעָנָף הַצָּעִיר
יְשַׁעְיָהוּ הָיָה חַקְלַאי וָתִיק. שָׁנִים רַבּוֹת הוּא מְגַדֵּל עֲצֵי פְּרִי בְּפַרְדֵּסִים גְּדוֹלִים וּמְשַׁוֵּק אֶת תּוֹצַרְתּוֹ לַשְּׁוָקִים.
בְּאַחַד הַיָּמִים עָלָה רַעְיוֹן מַבְרִיק בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל יְשַׁעְיָהוּ, וְהוּא סִפֵּר אוֹתוֹ לִידִידוֹ שְׁמַעְיָה: "שְׁמַעְיָה! אַתָּה הֲרֵי יוֹדֵעַ שֶׁהתורה צִוְּתָה אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִפֵּרוֹת הָעֵץ בִּשְׁלָשׁ הַשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת לִנְטִיעָתוֹ". "וַדַּאי", הֵגִיב שְׁמַעְיָה, "בִּשְׁלָשׁ הַשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת פֵּרוֹת הָעֵץ הֵם עָרְלָה וְאָסוּר לֶאֱכֹל אוֹתָם". "יָפֶה מְאֹד", אָמַר יְשַׁעְיָהוּ, וְהִמְשִׁיךְ לִשְׁטֹחַ אֶת רַעְיוֹנוֹ: "אֲנִי רוֹצֶה לָקַחַת עָנָף צָעִיר עִם פֵּרוֹת וּלְהַרְכִּיב (לְחַבֵּר) אוֹתוֹ לְתוֹךְ עֵץ זָקֵן… כָּךְ אֲנִי אַרְוִיחַ שֶׁלֹּא אֶצְטָרֵךְ לְחַכּוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּי הָעֵץ שֶׁבּוֹ גְּדֵלִים הַפֵּרוֹת כְּבָר אֵינוֹ בֶּן שָׁלֹשׁ שָׁנִים. מָה אַתָּה אוֹמֵר?".
הַשְּׁנַיִם הָלְכוּ אֶל רַב הַמּוֹשָׁב וְהוּא הִסְבִּיר לָהֶם כִּי בְּדַף זֶה בגמרא לוֹמְדִים שֶׁגַּם פֵּרוֹת שֶׁגָּדְלוּ עַל עָנָף צָעִיר שֶׁעוֹד לֹא בֶּן שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְחֻבַּר לְעֵץ זָקֵן - הֵם עָרְלָה. מַדּוּעַ? מִפְּנֵי שֶׁהַפֵּרוֹת גָּדְלוּ בְּעִקָּר עַל הֶעָנָף הַצָּעִיר כְּשֶׁהָיָה מְחֻבָּר לָעֵץ הַצָּעִיר וְלָכֵן הֵם עָרְלָה. אָכֵן, בַּשָּׁנָה הַבָּאָה אִם הַפֵּרוֹת יַתְחִילוּ לִצְמֹחַ עַל הֶעָנָף כְּשֶׁהוּא כְּבָר מְחֻבָּר לָעֵץ הַזָּקֵן, הֵם לֹא יִהְיוּ עָרְלָה, כִּי הִתְחִילוּ לִגְדֹּל בָּעֵץ הַזָּקֵן.
