הָאִישׁ הַמְסֻדָּר
בַּמַּאֲמָר הַקּוֹדֵם לָמַדְנוּ עַל הַנָּזִיר שֶׁהִנִּיחַ בְּמָקוֹם מְיֻחָד כֶּסֶף שֶׁבּוֹ תִּכְנֵן לִרְכֹּשׁ אֶת שְׁלֹשֶׁת קָרְבְּנוֹת הַנְּזִירוּת: קָרְבַּן עוֹלָה, קָרְבַּן שְׁלָמִים וְקָרְבַּן חַטָּאת, וְאַחַר כָּךְ הוּא נִפְטַר - הֲרֵי הַמָּעוֹת הַלָּלוּ 'סְתוּמִים' וְרוֹכְשִׁים בָּהֶם קָרְבְּנוֹת נְדָבָה.
עַתָּה נִלְמַד כִּי בְּמִקְרֶה מְסֻיָּם אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחֵלֶק מֵהַכֶּסֶף שֶׁהִשְׁאִיר הַנָּזִיר.
מָתַי? בְּאֵיזֶה מִקְרֶה?
וּבְכֵן, אִם הַנָּזִיר לֹא הִכְנִיס אֶת כָּל הַכֶּסֶף לְשַׂקִּית אַחַת, אֶלָּא הוּא חִלֵּק אוֹתוֹ לְשָׁלֹשׁ שַׂקִּיּוֹת, שַׂקִּית לְקָרְבַּן עוֹלָה, שַׂקִּית לְקָרְבַּן חַטָּאת וְשַׂקִּית לְקָרְבַּן שְׁלָמִים… עַתָּה הַכֹּל בְּסֵדֶר. בַּכֶּסֶף שֶׁל קָרְבַּן הַחַטָּאת אִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ, אֶלָּא זוֹרְקִים אוֹתוֹ לַיָּם, וְרַק בַּכֶּסֶף שֶׁל קָרְבַּן הָעוֹלָה וְשֶׁל קָרְבַּן הַשְּׁלָמִים אֶפְשָׁר לִקְנוֹת קָרְבָּנוֹת וּלְהַקְרִיבָם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.
