הָאֲמוֹרָא זְעִירֵי
הָאֲמוֹרָא זְעִירֵי הִתְגּוֹרֵר בְּבָבֶל וְהָיָה תַּלְמִידָם שֶׁל רַב וְשֶׁל רַב כַּהֲנָא. לְיָמִים הוּא עָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלָמַד תּוֹרָה אֵצֶל רַבִּי יוֹחָנָן, וְרַבִּי יוֹחָנָן חִבְּבוֹ מְאֹד וַאֲפִילּוּ רָצָה לָקַחַת אוֹתוֹ כְּחָתָן לְבִתּוֹ.
הַתַּלְמִיד זְעִירֵי נָהַג כָּבוֹד מֻפְלָג בְּרַבּוֹ הַגָּדוֹל. הַגמרא מְסַפֶּר, שֶׁפַּעַם אַחַת הֵם הָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ וְנִתְקְלוּ בִּשְׁלוּלִית מַיִם גְּדוֹלָה. מֶה עָשָׂה זְעִירֵי? הִרְכִּיב אֶת רַבִּי יוֹחָנָן עַל כְּתֵפָיו. הוּא נִכְנַס עִם רַגְלָיו בְּתוֹךְ הַשְּׁלוּלִית וְהֶעֱבִיר אֶת רַבּוֹ הַגָּדוֹל יָבֵשׁ אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי.
אַחֲרֵי זְמַן מָה חָזַר זְעִירֵי לְבָבֶל מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הָיָה חָשׁוּב כָּל כָּךְ בְּעֵינֵי הַחֲכָמִים, עַד שֶׁאָמַר רָבָא, כִּי כָּל בָּרַיְתָא שֶׁזְּעִירֵי לֹא פֵּרֵשׁ לָהֶם אֶת דְּבָרֶיהָ, נוֹתְרָה בִּלְתִּי מוּבֶנֶת.
