הַתֻּכִּי קָרַס וָמֵת
בְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים נֶאֱמַר: "וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר. בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם…". מכאן נלמדה ההלכה שֶׁאָדָם הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חַיָּב לְשַׁלֵּם עַל הַנְּזָקִים שֶׁנִּגְרְמוּ בַּבּוֹר.
פַּעַם צָעַד בָּרְחוֹב תֻּכִּי יְפֵה-כְּנָפַיִם וִיקַר-עֵרֶךְ, בְּגוּף זָקוּף וּבְרֹאשׁ מוּרָם, וּלְפֶתַע צָנַח הַתֻּכִּי לְבוֹר שֶׁחָפַר בַּרְנָשׁ אֶחָד.
בְּעָלָיו שֶׁל הַתֻּכִּי נִכְנַס מהר לְתוֹךְ הַבּוֹר, ולְדַאֲבוֹנוֹ הָרַב הוּא גִּלָּה שֶׁהַתֻּכִּי מֵת.
פָּנָה בַּעַל הַתֻּכִּי אֶל בַּעַל הַבּוֹר בִּדְרִישָׁה שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ אֶת דְּמֵי הַתֻּכִּי, אַךְ בַּעַל הַבּוֹר אָמַר לו: "כָּתוּב בַּפָּסוּק שֶׁהַחוֹפֵר בּוֹר חַיָּב אִם "נָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר". מכיוון שהַתֻּכִּי שֶׁלְּךָ אֵינוֹ שׁוֹר וְאֵינוֹ חֲמוֹר, לָכֵן אֲנִי פָּטוּר".
הֵשִׁיב לוֹ בַּעַל הַתֻּכִּי: "טעות היא בידך, מִפְּנֵי שֶׁחֲזַ"ל מַסְבִּירִים בגמרא שֶׁאֵין כַּוָּנַת הַתּוֹרָה שֶׁנָּפְלוּ לַבּוֹר דַּוְקָא שׁוֹר וַחֲמוֹר, אֶלָּא הִיא הֵבִיאָה דֻּגְמָה מְצוּיָה, אולם חופר הבור יהיה חייב בתשלום גם אם נפל שם בעל חיים שאינו שור או חמור, כמו תוכי למשל".
