הַתְרָאָה
הַגְּמָרָא מְלַמֶּדֶת שְׁלֹשָׁה דִּינִים יְסוֹדִיִּים לְגַבֵּי חִיּוּב מִיתַת בֵּית דִּין.
א. אֲפִלּוּ עָבַר אָדָם עֲבֵרָה חֲמוּרָה בְּיוֹתֵר, אֵינוֹ מִתְחַיֵּב מִיתָה אֶלָּא בִּידֵי בֵּית דִּין, אַךְ אִם לֹא הוּבָא לְבֵית דִּין שֶׁיִּפְסְקוּ בְּדִינוֹ אֵין רְשׁוּת לְהָרְגוֹ.
ב. אֵין בֵּית דִּין דָּנִים אָדָם, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שְׁנֵי עֵדִים הַמְעִידִים שֶׁכָּךְ וְכָךְ עָשָׂה, אַךְ אֵין מְקַבְּלִים כָּל הוֹכָחָה אַחֶרֶת.
ג. אֵין מַעֲנִישִׁים אָדָם אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה הַתְרָאָה - מִלְּשׁוֹן אַזְהָרָה, כְּלוֹמַר, לִפְנֵי הַמַּעֲשֶׂה הִתְרוּ בּוֹ עֵדִים: "דַּע שֶׁהַתּוֹרָה אוֹסֶרֶת לַעֲשׂוֹת כָּךְ וָכָךְ וְאִם תַּעֲשֶׂה תִּתְחַיֵּב מִיתַת בֵּית דִּין". אִם בְּכָל זֹאת הוּא הִתְעַלֵּם מִן הַהַתְרָאָה הוּא מִתְחַיֵּב מִיתָה.
דִּין הַתְרָאָה נוֹהֵג בְּכָל הַעֳנָשִׁים שֶׁבֵּית דִּין מַעֲנִישִׁים, כְּגוֹן מִיתָה וּמַלְקוֹת (לְמַעֵט חִיּוּבֵי מָמוֹן), לְמַעֵט יוֹצְאֵי דֹּפֶן, אֶחָד מֵהֶם הוּא מֵסִית לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמִּתְחַיֵּב מִיתָה גַּם בְּלֹא הַתְרָאָה.
