הַשּׁוֹר הַמִּשְׁתּוֹלֵל שֶׁלֹּא נִהְיָה 'מוּעָד'
שׁוֹר הַנּוֹגֵחַ מְכֻנֶּה "שׁוֹר תָּם" בַּנְּגִיחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, עַד הַפַּעַם הָרְבִיעִית.
מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי נֶחְמָד שֶׁהִשְׁתַּדֵּל לִשְׁמֹר עַל הַשּׁוֹר שֶׁלּוֹ, אֲבָל זֶה לֹא כָּל כָּךְ הִצְלִיחַ לוֹ, והַשּׁוֹר נָגַח אֶת הָרֶכֶב שֶׁל חֲבֵרוֹ. מוּבָן מֵאֵלָיו כִּי הֵם פָּנוּ לְבֵית הַדִּין, וּבֵית הַדִּין פָּסַק כִּי בְעָלָיו שֶׁל הַשּׁוֹר הַתָּם צָרִיךְ לְשַׁלֵּם חֵצִי מֵהַנֶּזֶק.
לצערו של בעלי הַשּׁוֹר הוא לֹא נִרְגַּע, ומִדֵּי יָמִים אֲחָדִים הוּא הוֹסִיף לִנְגֹּחַ.
בַּפַּעַם הָרְבִיעִית שֶׁנָּגַח הַשּׁוֹר, אָמַר הֶחָבֵר לבעלים: "שְׁמַע נָא, יְדִידִי, מֵעַכְשָׁיו עָלֶיךָ לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, כִּי הַשּׁוֹר כְּבָר נִהְיָה מוּעָד". בְּדִיּוּק עָבַר לְיָדָם תַּלְמִיד חָכָם, הוּא בִּקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתָם וְאָמַר לָהֶם אֶת מַה שֶּׁלּוֹמְדִים בְּדַף זֶה: שׁוֹר אֵינוֹ נִהְיֶה 'מוּעָד' עַד שֶׁבֵּית דִּין יִפְסֹק שֶׁהוּא 'מוּעָד', וּמֵאַחַר שֶׁבַּפְּעָמִים הַקּוֹדְמוֹת שֶׁהַשּׁוֹר נָגַח לֹא הֲבֵאתֶם אֶת דִּינוֹ לְבֵית דִּין, הוּא עֲדַיִן מֻגְדָּר "תָּם", וְעַל בְּעָלָיו לְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק בִּלְבַד.
