הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי
בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת - דִּינִים שֶׁהַנִּשְׁפָּט בָּהֶם מִתְחַיֵּב מִיתָה - בֵּית הַדִּין מְחֻיָּב לְהִתְאַמֵּץ בְּיוֹתֵר כְּדֵי לְחַפֵּשׂ אֶפְשָׁרוּת לְזַכּוֹת אֶת הַנֶּאֱשָׁם; אוּלַי הָעֵדוּת נֶגְדּוֹ אֵינָהּ חֲזָקָה מַסְפִּיק, אוּלַי הוּא אֵינוֹ נֶחְשָׁב עוֹבֵר עֲבֵרָה בְּמֵזִיד, וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. אֲבָל לְאָדָם מַסִּית וּמַדִּיחַ - שֶׁמְּנַסֶּה לְהַחְטִיא אֲחֵרִים - אֵין מְחַפְּשִׂים אֶפְשָׁרוּת שֶׁל זְכוּת. כָּךְ לוֹמְדִים מִפָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית: הקב"ה הֶעֱנִישׁ אֶת הַנָּחָשׁ עַל כָּךְ שֶׁהוּא פִּתָּה אֶת חַוָּה לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת, למרות שלכאורה הָיָה אֶפְשָׁר לִמְצֹא לוֹ טְעָנוֹת לְהָקֵל בְּעָנְשׁוֹ - לְמָשָׁל, הוּא יָכוֹל הָיָה לִטְעֹן – אֲנִי לא אָשֵׁם, הֲרֵי חַוָּה יָדְעָה שֶׁהקב"ה צִוָּה לֹא לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת וְהִיא לֹא הָיְתָה צְרִיכָה לִשְׁמֹעַ לִי, וְאִם הִיא אָכְלָה, הֲרֵי שֶׁאָכְלָה עַל דַּעַת עַצְמָהּ. אֲבָל מֵאַחַר שֶׁהַנַּחַשׁ נֶחְשַׁב מַסִּית וּמַדִּיחַ לַעֲבֹר אִסּוּר, לֹא טָעֲנוּ כָּךְ בִּשְׁבִילוֹ.
