הַנָּזִיר שֶׁחַיָּב לְהַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת נָזִיר
ישנה הֲלָכָה חֲשׁוּבָה בְּדִינֵי נְזִירוּת.
כְּבָר לָמַדְנוּ כִּי נְזִירוּת הִיא כְּנֶדֶר. כְּלוֹמַר: כְּשֵׁם שֶׁהַנּוֹדֵר נֶדֶר יָכוֹל לְהַתִּירוֹ אֵצֶל הֶחָכָם, כָּךְ גַּם הַמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ נְזִירוּת יָכוֹל לָלֶכֶת לְחָכָם שֶׁיַּתִּיר לוֹ אֶת הַנְּזִירוּת.
נשים לֵב לַמִּקְרֶה הַבָּא.
יְהוּדָה הֶחֱלִיט לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לִהְיוֹת נָזִיר לְמֵאָה יָמִים. בִּתְחִלָּה הוּא שָׁמַר עַל עַצְמוֹ מִכָּל מִשְׁמָר, לֹא שָׁתָה יַיִן, לֹא גִּלַּח אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ וְכַמּוּבָן, לֹא נִטְמָא לְמֵתִים. חָלְפוּ יָמִים אֲחָדִים, יְהוּדָה לֹא הצליח להִתְאַפֵּק - ופַּעַם אַחַר פַּעַם הוּא שָׁתָה מִיץ עֲנָבִים.
רָאָה יְהוּדָה שֶׁכָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ, וְהוּא פָּנָה אֶל הֶחָכָם וּבִקֵּשׁ: "אָנָּא הַתֵּר לִי אֶת הַנְּזִירוּת שֶׁקִּבַּלְתִּי עַל עַצְמִי. אִם הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה כָּל כָּךְ קָשֶׁה לֹא הָיִיתִי מְקַבֵּל עַל עַצְמִי אֶת הַנְּזִירוּת.".
שאל אותו הֶחָכָם: "כַּמָּה יָמִים שָׁתִיתָ יַיִן?", "חֲמִשָּׁה יָמִים" הֵשִׁיב יְהוּדָה בְּבוּשָׁה. "וּבְכֵן", אָמַר לוֹ הֶחָכָם: "הַהֲלָכָה קוֹבַעַת שֶׁתְּחִלָּה עָלֶיךָ לִשְׁמֹר לְפָחוֹת חֲמִשָּׁה יָמִים נְזִירוּת כְּפִי שֶׁצָּרִיךְ, כְּנֶגֶד הַיָּמִים שֶׁבָּהֶם לֹא קִיַּמְתָּ אֶת דִּינֵי הַנְּזִירוּת, וְרַק אַחַר כָּךְ אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְהַתִּיר לְךָ אֶת הַנְּזִירוּת".
