הַמִּטְרִיּוֹת שהוחלפו
פַּעַם הָלַךְ ראובן עִם אָבִיו לַבַּר מִצְוָה שֶׁל בֶּן דּוֹד שֶׁלָּהֶם. הָיָה זֶה לֵיל חֹרֶף סוֹעֵר, הֵם הִתְעַטְּפוּ בִּמְעִילִים, פָּתְחוּ מִטְרִיּוֹת וְצָעֲדוּ בֵּין הַשְּׁלוּלִיּוֹת עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל הָאוּלָם בּוֹ נֶעֶרְכָה בַּר-הַמִּצְוָה.
כְּשֶׁהִסְתַּיְּמָה בַּר-הַמִּצְוָה הִתְחִיל ראובן לְחַפֵּשׂ אֶת הַמִּטְרִיָּה שֶׁלּוֹ, אַךְ הוּא לֹא מְצָאָהּ. כַּנִּרְאֶה מִישֶׁהוּ לָקַח אוֹתָהּ בְּטָעוּת וְהִשְׁאִיר אֶת הַמִּטְרִיָּה שֶׁלּוֹ, וּבֶאֱמֶת נוֹתְרָה בָּאוּלָם מִטְרִיָּה דּוֹמָה לְלֹא כָּל בְּעָלִים.
אָמַר ראובן לְאָבִיו: "מָה הַבְּעָיָה? לָקְחוּ אֶת הַמִּטְרִיָּה שֶׁלִּי, אֲנִי אֶקַּח אֶת הַמִּטְרִיָּה הַזּוֹ!" אֲבָל אָבִיו חִיֵּךְ וְאָמַר לוֹ: "חָלִילָה. הַמִּטְרִיָּה הַזּוֹ אֵינָהּ שֶׁלָּנוּ וְלֹא נִקַּח אוֹתָהּ. כָּךְ לוֹמְדִים בְּמַסֶּכֶת בָּבָא בַּתְרָא, שֶׁאֵין שׁוּם רְשׁוּת לָקַחַת חֵפֶץ שֶׁל מִישֶׁהוּ רַק בִּגְלַל שֶׁחֵפֶץ שֶׁלִּי נִלְקַח בְּטָעוּת".
