הַכֶּסֶף הַמֻּסְתָּר
מָה הַדִּין אִם אָדָם מוֹפִיעַ בִּפְנֵי מִשְׁפָּחָה כָּל שֶׁהִיא וְאוֹמֵר לָהֶם: דְּעוּ לָכֶם, אֲבִיכֶם לִפְנֵי מוֹתוֹ הֶחְבִּיא סְכוּם כֶּסֶף בָּאָרוֹן אוֹ בִּמְקוֹם מַחְבּוֹא אַחֵר, אֲבָל הַכֶּסֶף הַזֶּה אֵינוֹ שֶׁל אֲבִיכֶם, אֶלָּא שֶׁל רְאוּבֵן שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ אֶת הַכֶּסֶף. הָלְכוּ הַבָּנִים וּמָצְאוּ אֶת הַכֶּסֶף, הַאִם הֵם צְרִיכִים לְהַחְזִירוֹ לִרְאוּבֵן?
בְּדַף זֶה בגמרא לוֹמְדִים שֶׁלֹּא. הַבָּנִים אֵינָם צְרִיכִים לְהַאֲמִין לְאוֹתוֹ אָדָם שֶׁהַכֶּסֶף אֵינוֹ שֶׁל אֲבִיהֶם.
אֲבָל אִם הַכֶּסֶף הָיָה מֻחְבָּא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אֵלָיו גִּישָׁה לָאִישׁ שֶׁסִּפֵּר לָהֶם שֶׁהַכֶּסֶף שַיָּךְ לִרְאוּבֵן, וְהוּא הָיָה יָכוֹל לָקַחַת אוֹתוֹ - הוּא נֶאֱמָן. מַדּוּעַ? כִּי אָנוּ מְבִינִים שֶׁאִם הוּא הָיָה מְשַׁקֵּר הוּא לֹא הָיָה אוֹמֵר לָהֶם כְּלוּם, אֶלָּא נִגָּשׁ אֶל הַמַּחְבּוֹא, לוֹקֵחַ אֶת הַכֶּסֶף וְנוֹתְנוֹ לִרְאוּבֵן.
