הַכְרָזָה עַל מְצִיאַת אֲבֵדָה
בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, כָּל מוֹצֵא אֲבֵדָה הָיָה שׁוֹמֵר אוֹתָהּ בִּרְשׁוּתוֹ עַד יְמֵי הָרְגָלִים, אוֹ-אָז הִתְאַסֵּף בִּירוּשָׁלַיִם קָהָל רַב וּבִירוּשָׁלַיִם הוּא הָיָה מַכְרִיז עַל הָאֲבֵדָה.
בִּירוּשָׁלַיִם יֻחַד מָקוֹם לְהַכְרָזָה עַל אֲבֵדוֹת. אֶבֶן גְּדוֹלָה הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם, בְּשֵׁם: "אֶבֶן הַטֹּעַן". כָּל מְאַבְּדֵי הָאֲבֵדוֹת וְכָל מוֹצְאֵי הַמְּצִיאוֹת הָיוּ מִתְרַכְּזִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וּמוֹצְאֵי הָאֲבֵדוֹת הָיוּ מַכְרִיזִים: "מָצָאתִי חֵפֶץ כָּזֶה וְכָזֶה", וְאִם הַמְאַבֵּד שָׁמַע אוֹתוֹ הוּא נִגַּשׁ אֵלָיו, מָסַר סִימָנִים וְלָקַח אֶת הַחֵפֶץ.
הַגמרא מְסַפֶּר מַעֲשֶׂה מְעַנְיֵן בְּקֶשֶׁר לְ"אֶבֶן הַטֹּעַן". פַּעַם בְּעֵת עֲצִירַת גְּשָׁמִים פָּנוּ הַחֲכָמִים לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים. חוֹנִי חָג מַעְגָּל וְנִשְׁבַּע כִּי לֹא יֵצֵא מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים. תְּחִלָּה יָרְדוּ גְּשָׁמִים מֻעָטִים. חוֹנִי הַמְעַגֵּל שָׁב וְהִתְפַּלֵּל, וּגְשָׁמִים רַבִּים הֵצִיפוּ אֶת הָעִיר, עַד שֶׁהַחֲכָמִים בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁהַגְּשָׁמִים יֵעָצְרוּ. אָמַר חוֹנִי: רַק אִם הָעִיר תּוּצַף עַד אֶבֶן הַטֹּעַן - אֶתְפַּלֵּל שֶׁיַּחְדְּלוּ הַגְּשָׁמִים, כִּי אֵין מִתְפַּלְּלִים לְהַפְסִיק דָּבָר טוֹב, גַּם אִם הוּא יוֹתֵר מִדַּי.
