הַיַּיִן שהֶחְמִיץ
אָדָם נָּתַן חָבִית יַיִן לְחֶנְוָנִי כְּדֵי שֶׁיִּמְכֹּר לְלָקוֹחוֹת כָּל פַּעַם מְעַט מִן הַיַּיִן שֶׁבָּהּ, וְהֵם סִכְּמוּ שֶׁלְּאַחַר הַמְּכִירָה יִתְחַלְּקוּ בָּרְוָחִים. בְּרַם, עַד שֶׁהִסְפִּיק הַחֶנְוָנִי לִמְכֹּר אֶת הַיַּיִן, הַיַּיִן הֶחְמִיץ. לאור זאת נשאלת השאלה מִי נוֹשֵׂא בַּהֶפְסֵד? מִצַּד אֶחָד: בַּעַל הֶחָבִית, שֶׁהֲרֵי הֶחָבִית שֶׁלּוֹ. מִצַּד שֵׁנִי: הַחֶנְוָנִי, שֶׁהֲרֵי הֶחָבִית הֶחְמִיצָה אֶצְלוֹ.
תשבות הגמרא לשאלה זו היא שֶׁבְּאֹפֶן רָגִיל בַּעַל הֶחָבִית נוֹשֵׂא בַּהֶפְסֵד,
אֲבָל בִּשְׁנֵי מִקְרִים הַחֶנְוָנִי הוּא שֶׁנּוֹשֵׂא בַּהֶפְסֵד:
א. אִם הַחֶנְוָנִי עָשָׂה בֶּחָבִית בֶּרֶז נוֹסָף. לְפִי שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁפְּעֻלָּה זוֹ הִיא שֶׁגָּרְמָה לַהַחְמָצָה.
ב. אִם עוֹד לִפְנֵי שֶׁהַיַּיִן הֶחְמִיץ הָיָה יוֹם שׁוּק וְרַבִּים בָּאוּ לִקְנוֹת יַיִן, אַךְ הַחֶנְוָנִי הִתְעַצֵּל וְלֹא מָכַר מִן הַיַּיִן בְּאוֹתוֹ יוֹם. בְּמִקְרֶה כָּזֶה בַּעַל הֶחָבִית אוֹמֵר לוֹ: 'אִם לֹא הָיִיתָ מִתְעַצֵּל, כָּל הַיַּיִן הָיָה נִמְכַּר עוֹד לִפְנֵי שֶׁהֶחְמִיץ, וּלְפִיכָךְ אַתָּה אָשֵׁם בַּהֶפְסֵד'.
