הַחֲלִיצָה שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בִּשְׁתִיקָה

כְּשֶׁהַיָּבָם וְהַיְבָמָה נִמְצָאִים בְּבֵית הַדִּין כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת חֲלִיצָה, הַיָּבָם צָרִיךְ לוֹמַר: "אֵינִי רוֹצֶה לְיַבֵּם אוֹתָהּ". וְהַיְבָמָה אוֹמֶרֶת אַחֲרֵי חֲלִיצַת הַנַּעַל: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו".
מַה הַדִּין, אִם הַיְבָמָה חָלְצָה אֶת נַעֲלוֹ שֶׁל הַיָּבָם, וְאַחַר כָּךְ הָלְכוּ כֻלָּם וּלְפֶתַע נִזְכַּר רֹאשׁ בֵּית הַדִּין כִּי הַיָּבָם לֹא אָמַר לַיְבָמָה מְאוּמָה, וְגַם הַיְבָמָה לֹא אָמְרָה כְּלוּם, וְרַק חָלְצוּ? הַאִם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת חֲלִיצָה שׁוּב? התשובה היא לֹא, מפני שבְּדִיעֲבַד, גַּם חֲלִיצָה בְּלִי מִלִּים כְּשֵׁרָה.
עִם זֹאת, קַיֶּמֶת הֲלָכָה מְעַנְיֶנֶת: אִם הַיָּבָם אִלֵּם, אוֹ הַיְבָמָה אִלֶּמֶת - הַחֲלִיצָה פְּסוּלָה, כִּי אֵינָם יְכוֹלִים לוֹמַר אֶת הַדְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר בַּחֲלִיצָה.
אם כן, עולה השאלה- אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁאִם מִישֶׁהוּ שָׁכַח לוֹמַר - הַחֲלִיצָה כְּשֵׁרָה, וְרַק בְּאִלֵּם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר - הַחֲלִיצָה פְּסוּלָה?
וּבְכֵן, חֲזַ"ל הֵבִינוּ שֶׁכְּשֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה שֶׁהַיָּבָם וְהַיְבָמָה צְרִיכִים לוֹמַר דְּבָרִים, כַּוָּנָתָהּ גַּם לְלַמֵּד שֶׁהֵם צְרִיכִים לִהְיוֹת מְסֻגָּלִים ובַּעֲלֵי יְכֹלֶת לְאָמְרָם, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל - אֵינוֹ יָכוֹל לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה. (מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי).