"הַבָּא לְהָרְגְךָ - הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ"
אנו מכירים את האימרה: "הַבָּא לְהָרְגְךָ - הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ", שמשמעותה שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם רְשׁוּת לַהֲרֹג אֶת מִי שֶׁבָּא לְהָרְגוֹ. יְתֵרָה מִכָּךְ אֲפִלּוּ אִם אָדָם מַבְחִין בְּמִישֶׁהוּ שֶׁבָּא לַהֲרֹג אֶת חֲבֵרוֹ, עָלָיו לְהַקְדִּים וְלַהֲרֹג אֶת הָרוֹצֵחַ. בְּרַם, אִם יֵשׁ יְכֹלֶת לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מֵהָרְצִיחָה עַל יְדֵי פְּצִיעָה בִּלְבַד - חוֹבָה לְהִמָּנַע מֵהֲרִיגָתוֹ.
בְּקֶשֶׁר לְכָךְ לוֹמְדִים בַּגמרא מַעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע בִּתְקוּפַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ: לְאַחַר שֶׁנִּפְטַר שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, הִתְנַהֵל קְרָב בֵּין מַחֲנֵה אַבְנֵר-בֶּן-נֵר, שֶׁהָיָה שַׂר הַצָּבָא שֶׁל שָׁאוּל וְתָמַךְ בְּאִישׁ בֹּשֶׁת, בְּנוֹ שֶׁל שָׁאוּל, שֶׁרָצָה לִהְיוֹת מֶלֶךְ, לְבֵין מַחֲנֵה יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה שֶׁהָיָה שַׂר הַצָּבָא שֶׁל דָּוִד. לְאַחַר שֶׁהִסְתַּיֵּם הַקְּרָב בְּנִצְחוֹן יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, נִמְלַט אַבְנֵר בֶּן נֵר מִן הַמַּעֲרָכָה, וַעֲשָׂהאֵל רָדַף אַחֲרָיו לְהָרְגוֹ. אַבְנֵר הִזְהִיר אֶת עֲשָׂהאֵל שֶׁיֶּחְדַל מִכָּךְ, וּמִשֶּׁלֹּא שָׁמַע לוֹ, הִסְתּוֹבֵב לְפֶתַע וְנָעַץ בּוֹ אֶת חַרְבּוֹ וַהֲרָגוֹ. מְאֻחָר יוֹתֵר הָרַג יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֶת אַבְנֵר בְּטַעֲנָה שֶׁהוּא רוֹצֵחַ, וְכָךְ הוּא אָמַר: לְפִי צוּרַת מַכַּת הַחֶרֶב מוּכָח שֶׁאַבְנֵר הָיָה מֻמְחֶה, וְיָכֹל לִקְלֹעַ בְּדִיּוּק וּלְכַוֵּן אֶת הַמַּכָּה הֵיטֵב, וּמִשּׁוּם כָּךְ, אָסוּר הָיָה לוֹ לְהָרְגוֹ אֶלָּא לִגְרֹם לוֹ פְּצִיעָה בִּלְבַד, וּלְפִיכָךְ הוּא נֶחְשָׁב רוֹצֵחַ.
