הֶזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִכָּר
בְּעֶרֶב פֶּסַח הָיְתָה הֲמֻלָּה רַבָּה בְּבֵיתוֹ שֶׁל יְהוּדָה. עַל הַשֻּׁלְחָן הָיָה מֻנָּח בַּקְבּוּק בִּירָה שֶׁאוֹתוֹ הִתְכַּוֵּן יְהוּדָה לִשְׁתּוֹת מֻקְדָּם לִפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר לֶאֱכֹל חָמֵץ, שֶׁהֲרֵי בִּירָה הִיא חָמֵץ. כְּשֶׁבָּא יְהוּדָה לִשְׁתּוֹת מִן הַבִּירָה הוּא הִבְחִין שֶׁהבקבוק נגנב. מִן הַחַלּוֹן הוּא עוֹד הִסְפִּיק לִרְאוֹת פִּרְחָח בּוֹרֵחַ בִּמְהִירוּת עִם בַּקְבּוּק הַבִּירָה הַגָּנוּב בְּיָדוֹ.
סָפַק יְהוּדָה כַּף אֶל כַּף בְּאַכְזָבָה וְהִמְשִׁיךְ בָּהֲכָנוֹת לְעֶרֶב פֶּסַח.
לְאַחַר שֶׁעָבַר חַג הַפֶּסַח נִשְׁמְעוּ דְּפִיקוֹת בְּדֶלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל יְהוּדָה. בַּפֶּתַח עָמַד הַפִּרְחָח עִם בַּקְבּוּק הַבִּירָה- "בָּאתִי לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ סְלִיחָה, כְּבָר בְּעֶרֶב פֶּסַח חָזַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה, אַךְ בִּגְלַל שֶׁזֶּה חָמֵץ לֹא הֶחֱזַרְתִּי לְךָ עַד הַיּוֹם. הִנֵּה, אֲנִי רוֹצֶה לְהַחֲזִיר אֶת הַגְּזֵלָה, קַח אֶת בַּקְבּוּק הַבִּירָה שֶׁלְּךָ, לֹא שָׁתִיתִי מִמֶּנּוּ".
יְהוּדָה סָלַח לַגַּנָּב, אַךְ אָמַר לוֹ: "אַתָּה יוֹדֵעַ, הַבִּירָה הַזּוֹ אֵינָהּ שָׁוָה כְּלוּם, אִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, כִּי חָמֵץ שֶׁהָיָה בַּפֶּסַח בְּבַעֲלוּתוֹ שֶׁל יְהוּדִי, אָסוּר בַּאֲכִילָה, כָּךְ גָּזְרוּ חֲזַ"ל".
אולם הָרַב שֶׁל הַשְּׁכוּנָה פָּסַק, שֶׁלַּמְרוֹת זֹאת אֵין הַפִּרְחָח צָרִיךְ לְשַׁלֵּם, כִּי הוּא הֶחֱזִיר אֶת מַה שֶּׁגָּנַב, וְאִלּוּ הַנֶּזֶק שֶׁנִּגְרַם בְּכָךְ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁתּוֹת אֶת בַּקְבּוּק הַבִּירָה, "אֵינוֹ נִכָּר". מַהוּ הֶזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִכָּר? שֶׁלֹּא רוֹאִים אֶת הַנֶּזֶק.
