דין המבייש את חֲבֵרוֹ
אדם הָלַךְ בָּרְחוֹב עִם קּוֹרָה וללא כוונה זו פָּגְעָה בְּאָדָם מְבֻגָּר, שֶׁנִּפְצַע בְּעֵינוֹ וְגַם מִשְׁקָפָיו נִשְׁבְּרוּ.
כַּאֲשֶׁר נִדְרְשׁוּ הַדַּיָּנִים לִפְסֹק כַּמָּה כֶּסֶף המזיק צָרִיךְ לְשַׁלֵּם לַפָּצוּעַ, הֵם אָמְרוּ כָּךְ: נֶזֶק, צַעַר, רִפּוּי ושֶׁבֶת יש לשלם בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁלָּמַדְנוּ בְּדַף פ"ג.
כאשר בני משפחתו של הַפָּצוּעַ שָׁאֲלוּ - מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַיְּבִים אוֹתוֹ גַּם בְּתַשְׁלוּם בֹּשֶׁת? הֲרֵי אָבִינוּ הִתְבַּיֵּשׁ בַּפְּצִיעָה, הַדַּיָּנִים הֵשִׁיבוּ: בְּתַשְׁלוּם בֹּשֶׁת מִתְחַיֵּב רַק מִי שֶׁבִּיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ בְּכַוָּנָה, אַךְ מִי שֶׁבִּיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּתַשְׁלוּם בֹּשֶׁת.
