דִּינוֹ שֶׁל רוֹצֵחַ
רוֹצֵחַ חַיָּב בְּמִיתַת בֵּית דִּין, ולֹא רַק רוֹצֵחַ שֶׁבְּמוֹ יָדָיו הָרַג אֶת חֲבֵרוֹ מִתְחַיֵּב מִיתָה - אֶלָּא אֲפִלּוּ בַּמִּקְרֶה שאָדָם טָבַע בַּמַּיִם וְיָכֹל לָצֵאת הַחוּצָה, אַךְ בָּא איש אַכְזָר וּמָנַע מֵהַטּוֹבֵעַ לְהוֹצִיא אֶת הָרֹאשׁ מֵהַמַּיִם, עַד שֶׁהוּא טָבַע - גַּם הוּא חַיָּב מִיתָה.
למרות שהאיש הָאַכְזָר לֹא הִכְנִיס אֶת הַטּוֹבֵעַ לַמַּיִם, אֶלָּא רַק לֹא נָתַן לוֹ לָצֵאת מֵהֶם, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא חַיָּב מִיתָה.
אִם מִישֶׁהוּ הִכָּה אֶת חֲבֵרוֹ וַהֲרָגוֹ, בֵּית דִּין צְרִיכִים לִבְדֹּק אֶת כְּלִי הָרֶצַח, שֶׁאִם בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵין הוּא עָלוּל לְהָמִית אֶפְשָׁר לְהַנִּיחַ שֶׁהַמִּיתָה הָיְתָה קְשׁוּרָה בְּדָבָר אַחַר חוּץ מֵהַמַּכָּה. לָכֵן, אִם לְמָשָׁל הוּא הִכָּה אוֹתוֹ בְּאֶבֶן וְהִיא הָיְתָה קְטַנְטַנָּה - פּוֹטְרִים אֶת הָרוֹצֵחַ מִמִּיתָה.
